נשים ששרדו את השואה מביאות אל תוך חווית האימהות שלהן את הפגיעה, את חווית הנטישה, האובדנים, הטראומות, החרדות וההדחקות. אבל הן מביאות איתן גם את הכוחות והעוצמות שאפשרו להן לשרוד. בנות ואמהות הן סוגיה מורכבת. כל אימא ובת מודעות למורכבות הקשר הזה. אבל כשנוסף למשוואה גם "השואה" ברקע הקשר הזה מקבל עומק מיוחד במינו. "השואה" לא [...]
מתוך: צחוק של עכברוש \ נאוה סמל למה לספר דווקא לנכדה? מדוע לא לבת? בתה של האשה הזקנה, שהיא כבר לא צעירה ועדיין לא זקנה, נפסלה כנמענת אפשרית של הסיפור. לא ברור מי פסל אותה. האשה הזקנה העדיפה לדחות את הסיפור, כל פעם באמתלה אחרת, שכן בכל מועד נדמה היה לה שהסיפור עלול לאיים על שלום [...]
אמא סיפרה את סיפורה. ילדה בת 10, עם ההורים ואחותה בגטו, ההורים מחליטים להציל אותה ושולחים אותה אל משפחה נוצרית בכפר סמוך... מסתתרים אצל משפחה אחת בבור שהם חופרים, מתחת לדיר החזירים הצמוד לבית. אימא הייתה ילדה בבור ובמובנים מסוימים שתינו "היינו בבור" הרבה שנים. למה בחרו דווקא באימא שלי ולא באחותה הבכורה? איך היא ידעה לאן [...]
אמי ואני איננו הדוגמה הקלאסית לדינמיקה של דור ראשון ושני לשואה. עניין השתיקה וההשתקה לא היו קיימים אצלנו, מתוקף העובדה שאמי עסקה בנושא וכתבה עליו, כך שאצלנו בבית אף פעם לא רבץ עניין השואה כסוד אפל. לא הייתי צריכה ללכת על בהונות ולפחד לגעת בנושא מחשש להכאיב, כפי שקרה לרבים מבני ובנות הדור השני. אמי טענה [...]
בני ובנות "דור שני" קיבלו מסר לא מודע מהוריהם שעליהם לחוות את השואה על ידי הַדְמָיָה שהם היו "שם". זוהי מערכת סימביוטית שהניצולים ובניהם מצויים בה והיא מתבטאת בצורך כפייתי של בני ובנות "דור שני" לחזור אל השואה ולצאת ממנה חיים שוב ושוב. סביר להניח כי ניצולות שהפכו מיד לאחר השואה לאמהות, העבירו לבנותיהן את הטראומה [...]