אנחנו 52% מהאוכלוסייה ואנחנו צריכות להתמודד, לפרגן, ולהתמיד, גם כשלא מצליחים. רק 12% נשים חברות במועצות יישובים בכל הארץ. היעד לבחירות הקרובות הוא להכפיל ואף לשלש את שיעור הייצוג של נשים ברשויות המקומיות. בהמשך למסקנות ועדת בוגי יעלון משך השירות ייקבע על בסיס תפקידים ולא מגדר. החוק הקובע את גיל 17 לזכות לנישואין מאפשר נישואי בוסר של קטינים. בשל התנגדות החרדים במשך 25 שנים לא הועלה גיל הנישואין. עד סוף המושב הנוכחי החוק יעבור וגיל 18 ייקבע לנישואין. לכל אחת מאיתנו יש שליחות למען כל הנשים בישראל. תמיד אנחנו צריכות להסתכל גם בכובע המגדרי ולראות מה אנחנו יכולות לעשות לקידום נשים.  

 נשים מגיעות לפרלמנט נשים לשבת יחד לדבר על הנושאים ולהעלות אותם לסדר היום. אני מתבוננת ואומרת: הלוואי וזה היה כך בכנסת, איזה נפלא זה יהיה. אנחנו 52% מהאוכלוסייה ואנחנו צריכות להתמודד, לפרגן, ולהתמיד, גם כשלא מצליחים. אני דוגמא חיה לכך. התמודדתי שלוש פעמים על ראשות הסתדרות הסטודנטים עד שנבחרתי. התמודדתי לכנסת, פעם נכנסתי ופעם לא. התמודדתי ואח"כ שוב התמודדתי. צריך להתמיד. אחת הבעיות שאנחנו רואות במערכת המוניציפאלית היא שמי שמתמודדות וכבר לוקחות חלק, כחברות במועצות ערים ומועצות אזוריות, באות פעם אחת ורובן הגדול נעלמות ולא נשארות. כל הסטטיסטיקות מראות שרוב ראשי הרשויות היו מספיק שנים בתוך המערכת ורק לאחר מכן הפכו לסגנים, ממלאי מקום ורק לאחר שנים נהיו לראשי רשויות. ולכן אנחנו צריכות לפנות לנשים שכבר היו במערכת הפוליטית – שתחזורנה למערכת ולאלו שנמצאות בתוכה – להישאר בה, ואל האחרות אנחנו פונות להצטרף ולהתמודד ולמי שאינה רוצה להתמודד – שתסתובב ותמצא מי מתאימה לתפקיד, לתמוך ולפרגן לה. זוהי הדרך היחידה לשנות את המצב. המצב עגום, רק 12% נשים חברות במועצות יישובים בכל רחבי הארץ. אנחנו הצבנו יעד לבחירות הקרובות להכפיל ואף לשלש את שיעור הייצוג של נשים. לשם כך העברתי החלטת ממשלה ותועלו משאבים לקורסי העשרה והעצמה, לעידוד נשים לקחת חלק בפוליטיקה. המכרזים מסתיימים בקרוב וייפתחו קורסים בכל יישובי הארץ גם בגבעתיים וגם בהרצליה ובשאר המקומות.

כשאני מסתכלת על נושא הנשים בצבא, שנלחמתי עבורו, אני שמחה שהיה לי הישג חלקי. הבוקר התקיים דיון בסיעת הליכוד על דוח פלסנר, שאני יצאתי נגדו בחריפות בשל העובדה שהעניין של נשים לא נלקח בו בחשבון בכלל. לא ייתכן שבמאה ה-21 ידברו על שוויון בנטל, שידברו על חרדים ועל ערבים ולא על נשים. היום נשים מתגייסות לצבא לשנתיים וגברים לשלוש שנים מלבד 2% מהנשים המגויסות לתפקידים מוגדרים. מהו ההיגיון? יש לי שתי בנות, אחת עוד מעט בת שלוש והאחרת בת 7 חודשים. הזמן עובר כל כך מהר ותיכף הן תתגייסנה לצבא. ואיך אני אסביר להן את השערורייה הזאת? צריך לעצור את זה כבר כאן. זה מונע מנשים להתקדם. נכון להיום כשאישה רוצה להתגייס לצה"ל משך השירות נקבע על בסיס מגדר. אין בכך היגיון. ועדת פלסנר הגדילה לעשות וקבעה: יקוצר השירות של הגברים בכמה חודשים ועבור יתרת הזמן הם יתוגמלו במעט. הנשים יתנדבו והגברים יתוגמלו. אנחנו רגילים שנשים מתנדבות ואני שמחה שהעליתי את העניין בסיעת הליכוד, בועדת בוגי יעלון. השוויון בין המינים יהיה חלק אינטגראלי ממסקנות הועדה. ועל כן, משך השירות ייקבע על בסיס תפקידים ולא מגדר. ואז הצבא יתייעל ויגדיר לעצמו  מה הצרכים שלו. שהצבא יחליט שזה צבא העם ויקבע את משך השירות לכולם, ואז אם ירצו לתגמל מעבר לשירות הזה כולן תתוגמלנה בהתאם. את המדיניות הזו הובלתי גם בקשר לשנת לימודים חינם לבוגרי שירות לאומי ואזרחי וצבאי, שלומדים בנגב, בגליל, ביו"ש ובירושלים. וגם בעניין זה באה אלי המערכת הצבאית ואמרה: מה פתאום? את הפיקדון אנחנו נותנים על בסיס שנות שירות ולכן בנים יקבלו יותר מבנות. אמרתי לא יקום ולא יהיה, מי שמשרתים על בסיס מה שהצבא מחייב יקבלו אותו דבר. וכך זה כבר קורה בפועל בשנתיים-שלוש האחרונות.

כל אחת צריכה להסתכל מסביבה בכל תפקיד שהיא ממלאת ולבחון את ההיבט המגדרי. אף אחד לא יעשה לנו את העבודה. כל אחת יכולה לקדם את הדברים האלו. וכך עשיתי ביחס לכל הדברים שבהם פעלתי בקדנציה הנוכחית, כך היה ביחס לאקדמיה. כשהייתי בהריון וסיימתי את התואר השני במשפטים ובאתי להיבחן, התיישבתי על הכסא הזה שנסגר על הבטן ושאלתי: מה קורה כאן? לאחר הלידה גייסתי את אגודת הסטודנטים ועשינו מחקר מקיף על האקדמיה והתברר שנשים בהריון בסיכון ונשים בטיפולי פוריות צריכות לשלם על סמסטר נוסף, כי הן לא יכולות להגיע. לא באים לקראת האישה בזמן ההריון וטיפולי הפרייה ואין להן מועד מיוחד. הגיעו אלינו סיפורים שלא יאומנו שמדובר באקדמיה. ולכן חוקקתי חוק המקנה 40 דקות תוספת זמן לנשים בהריון, גם גברים, הורים צעירים וטריים, מקבלים זכות לדחיית הגשת עבודות בשלושת השבועות הראשונים לאחר הלידה, מתוך ראיית הורות שוויונית. בהקשר של האקדמיה מתבקשת השאלה: מדוע יש לנו יותר נשים סטודנטיות בכל התארים אבל רק 17% נשים פרופסוריות? התברר לנו כי פרופסורים נדרשים לצאת לשנה בחו"ל. למה הדרישה הזו? זוהי דרישה אקדמית? הצגתי את המחקר בועדת החינוך ואני שמחה שהמל"ג הרים את הכפפה, השר מינה ועדה בראשות פרופ' כרמי מאוניברסיטת בן-גוריון והועדה הציעה המלצות נפלאות שיעודדו גם נשים להמשיך להתקדם. הדבר משליך על מרצות מן המניין בכל הקמפוסים ועל תפקידי המפתח במוסדות האקדמיים. ויש לברך על כך.

גם בתחום ייצוג נשים בדירקטוריונים ובחברות הציבוריות פעלתי. בחברות הממשלתיות הגענו ל-43% נשם נכון, להיום, לאחר חקיקה מייגעת והצעות ממשלתיות. אך כשבדקנו בחברות הציבוריות גילינו בהן רק 17% נשים, כלומר כל ההיבט העסקי פתוח למיליה מאד מוגדר. החוק מחייב שתהייה אישה ממונה כשאין אף אישה בדירקטוריון, בזמן מינוי חברי דירקטוריונים. אך ראינו שממנים את בני המשפחה הקרובה של בעלי השליטה הקרובה ולכן שונה החוק והוא מחייב למנות נשים (עדיין מהמשפחה), כך זה נפתח לציבור הרחב של הנשים. החוק שעבר לפני שנה וחצי יקבל ביטוי בשנים הקרובות, כי מדי שלוש-ארבע שנים מחליפים חדצ"ים.

חוק שלקח לי הרבה זמן לקדם אותו הוא חוק גיל הנישואין. במשך 25 שנים מנסים להעביר חוק להעלאת גיל הנישואין. בישראל החוק קובע את גיל 17 לזכות לנישואין, שהם נישואי בוסר של קטינים. הדבר הזה הוא לא סביר. חוק לימוד חובה מחייב לימודים עד גיל 18 ומתחת לגיל זה גם לא ניתן לבצא עסקאות מקרקעין ואלו רק שתי דוגמאות לעיוות. ניסיון שינוי החוק נתקל בהתנגדות חריפה מצד הסיעות החרדיות במשך שנים, אך הצלחתי להביא לכך שהחרדים, בפעם הראשונה, לא יתנגדו לחוק. החוק עומד לעבור בקריאה שניה ושלישית. העברתי את הצעת החוק דרך חבר כנסת (ולא כהצעה ממשלתית). עד סוף המושב הנוכחי זה הצעת החוק תעבור ותהיה לחוק.

ונושא אחרון, אני אחראית, כסגנית שר על קידום נשים צעירים וסטודנטים. עד פה דיברתי על נושאים הקשורים לנשים, אך יש לי שני כובעים נוספים. בנושא הסטודנטים יש כמות הישגים עצומה: עלות הנסיעה בתחבורה הציבורית הופחתה ב-50% והדבר הוא קריטי עבורם. יזמתי גם כפר סטודנטים מדהים בעיר לוד, המשרת סטודנטים מבר אילן, מתל אביב, מהפקולטה לחקלאות ומשנקר. זהו חלק מהחזון שלי להפוך את העיר לוד לעיר של צעירים, עם הבאת עוד 300 משפחות נוספות של אקדמאים, גרעינים תורניים שיגיעו למקום, אפשר יהיה להפריח את השממה. גם התאחדות הסטודנטים התגייסה להביא עוד סטודנטים רבים למקום. לפני חודש העברתי חקיקה נוספת לשם בנייה נוספת בעיר, כדי להביא צעירים מאזור המרכז, כמו גבעתיים ותל אביב, המתקשים מאד להשיג במרכז דיור במחיר סביר. זה יכול לתת את הסיוע הנחוץ כמו שקרה בעיר הובוקן בארה"ב, בעיירה שהייתה עיירת פשע ואנשים צעירים שלא יכלו לגור במנהטן עברו אליה והעיר הפכה לפנינת נדל"ן. גם ההחלטה על בניית 10000 חדרי מעונות סטודנטים והוספת 20000 מיטות תתרום לרווחת הסטודנטים.

היה חשוב לי להראות שלכל אחת מאיתנו, כנשים, יש כובע נוסף ושליחות למען כל הנשים בישראל. תמיד אנחנו צריכות להסתכל גם בכובע המגדרי ולראות מה אנחנו יכולות לעשות לקידום נשים.

ח"כ גילה גמליאל היא סגנית השר במשרד ראש הממשלה לקידום צעירים, סטודנטים ונשים