האוצר צובר כוח עצום אשר מהווה סכנה לדמוקרטיה. לכן, יש להתייחס לרפורמה בקרנות הפנסיה בהקשר הרחב של מדיניות הלאמה או הפרטה, המאפשרת לאוצר להפעיל מדיניות ריכוזית וכוחנית.

רקע

המגמה שהולכת וצוברת תאוצה במשק הישראלי בתקופה האחרונה היא של הלאמת גופים ציבוריים או הפרטתם. במסגרת תוכנית ארוכת טווח זאת הולאם המוסד לביטוח לאומי, שמעמדו עד ינואר 2003 היה של תאגיד סטטוטורי עצמאי מבחינה כלכלית ומקצועית כאחד. במסגרת חוק ההסדרים שנכרך בחוק יסודות התקציב ל-2003 מונה למוסד המופקד על הביטחון הסוציאלי בישראל, חשב מלווה. בכך נסתם הגולל על מעט העצמאות שנותרה למוסד במהלך העשור האחרון, שאופיין מחד ע"י קיצוצים חוזרים ונשנים בקצבאות השומות, ומאידך בהמשך תשלום שיפוי מעסיקים, אחיד ללא קריטריונים דיפרנציאליים ובעיקר תשלום ללא קבלת תמורה – יצירת מקומות עבודה ריאליים. שיפוי זה עולה לאזרחי המדינה ב-16 מיליארד שקל במהלך 16 השנים האחרונות או שני מיליון שקל ליצירת מקום עבודה ריאלי אחד! משרד האוצר המשיך לדהור במסלול ההלאמה, ובמסגרת חקיקה העביר בקריאה שלישית תוכנית להלאמת קרנות הפנסיה – ותיקות וחדשות כאחד. על מנת לקבל תמונת מצב מלאה יש לציין כי לאוצר תוכנית להלאים את המועצה להשכלה גבוהה אשר, באמצעות הועדה לתכנון ולתקצוב שלה, אחראית על תקציב של כ-6 מיליארד שקל לשנה, המוקצים למוסדות להשכלה גבוהה. זה גם הרקע, לדעתי, למשבר שיצר האוצר ברשויות המקומיות. ע"י ביטול מענקי האיזון, נקלעו מרבית הרשויות לפשיטת רגל, שמתבטאת בעיקר באי תשלום משכורות לעובדים. במשרד האוצר יוצרים חנק מדומה, על מנת להשתלט על השלטון המקומי, ולהכפיף אותו לחלוטין למשרד האוצר. בכך האוצר צובר כוח עצום אשר מהווה סכנה לדמוקרטיה, השבירה ממילא במדינת ישראל. לכן יש להתייחס לרפורמה בקרנות הפנסיה בהקשר הרחב של מדיניות הלאמה או הפרטה, המאפשרת לאוצר להפעיל מדיניות ריכוזית וכוחנית, שהופכת את משרד האוצר, ואגף התקציבים במיוחד, לגורם היחידי הקובע את התנהלות המשק הציבורי, כאשר המגזר הפרטי מקבל לידיו חברות ותאגידים ציבוריים במחירי מציאה, גם זאת מידי האוצר, שמעדיף לכנות תהליך זה כ"הפרטה". צים למשל, רשות הנמלים ועתה חלק מהתעשייה האווירית. כך שבפעולת מספריים האוצר משתלט בעקיפין גם על המגזר העסקי ומטפח את הקשר המושחת והמסוכן שבין הון לשלטון.

קרנות הפנסיה

אין ספק שיש מה לתקן ולייעל בקרנות הפנסיה הצוברות. אבל לא לרפורמה מבית מדרשו של האוצר ציפינו. הגירעון האקטוארי הוא פועל יוצא של עליה בתוחלת החיים ויש להיערך לכך. יחד עם זאת, אסור לייצר נתונים פיקטיביים, שיגדילו באופן מלאכותי את הגירעון, כמו שיעור עלית שכר ריאלי לשנה. כיום, לאחר השביתה הגדולה הנזק עדיין גדול. מבוטחי כל הקרנות ישלמו יותר, יקבלו פחות, ותקופת התשלום תדחה, כאשר גובה הפנסיה אינו מובטח, מאחר והוא מותנה בביצועי הקרנות בשוק ההון. האוצר מינה לניהול הקרנות מנהלים מיוחדים, שפועלים כמעט ללא פיקוח. יש להם סמכויות רחבות, והם מופקדים על עשרות מיליארדי שקלים של עמיתים שחסכו אותם בעמל רב. הנפגעים העיקריים מהתוכנית הן כמובן שוב, הנשים. הן נפגעות מכך שבמסגרת ביטול ההעדפה שהייתה להן בפרישה לפנסיה, גיל הפרישה שלהן מוארך מעבר לגידול היחסי שחל בקרב עמיתיהן, הגברים. משקלן הגדול בקרנות "חוסך" מיליארדי שקלים, שימצאו ביטויים במחסור כיס של נשים רבות, אשר לא השיגו עדיין שוויון בשום תחום בחברה ובכלכלה הישראלית. אבל הדגל נישא, ובשם השוויון, כביכול, הן משלמות את המחיר הכבד ביותר מהתוכנית החדשה של קרנות הפנסיה.

אפשר גם אחרת

אין ספק שהיה צורך בשינויים בניהול הקרנות ומערך הביטוח, על מנת להתאימו לשינויים שנוצרו בארבעים השנים האחרונות בארץ ובעולם. לשם כך היה צריך למנות ועדת מומחים שתבדוק את הנושא במקצועיות ותגבש המלצות. היה צורך בדיון ציבורי בנושא, כפי שקרה בגרמניה ובצרפת, ושעל רקע הנתונים והשיח הציבורי יערך דיון רציני בכנסת. כל זה לא קרה משום שאף אחד לא התכוון באמת לדאוג לעמיתי הקרנות, כמעט כולנו, אלא להשתלט על מעוז כוח שנשאר מחוץ לשליטת משרד האוצר – לנגוס בזכויות העמיתים, לפגוע בנשים שנתפסות כקבוצה מוחלשת, ומעכשיו להזרים כספים אדירים לשוק ההון ללא בקרה ובעיקר ללא נשיאה באחריות. את ההפסדים כתוצאה מהשקעות אומללות יספגו שוב אזרחים שהתרגלו לשתוק, ולהמשיך הלאה. השאלה –עד מתי?

ד"ר לינדה עפרוני היא משפטנית ומומחית לשוק העבודה