לדברי מנחת המושב, הסוציולוגית ד"ר מירה פרוינד, נובע מספרן הדליל של הנשים באוויר הפסגות של צמרת ההון והשלטון מהדרה סמויה.

פתיחת מושבי פרלמנט נשים לשנת תשס"ב בנושא – הון, שלטון ודמוקרטיה ממבט פמיניסטי – אינה מקרית. מספר הנשים בעמדות מפתח בתחומי ההון והשלטון – קטן. קטן ממנו מספרן של הנשים בעמדות המשלבות הון ושלטון. הנשים העושות שימוש בהון כמשאב לשלטון הן מעטות. ההדרה שלהן אינה גלויה ומוצהרת. אמנם, במשרד החינוך מכהנת מנכ"לית, למפעל הפיס מונתה מנכ"לית, ובדירקטוריונים אנו פוגשות, לעתים, נשים. אולם, שיעור הנשים בעמדות מפתח כלכליות במגזר העסקי קטן. נשים עדיין נתפסות ומוצגות בזירה הציבורית כ'לא מבינות', כמי שאין להן מה לומר בכל הנוגע לתקציבים, הון וכלכלה.

במחקר שערכתי, באמצעות תצפיות שיטתיות, על התנהגות משקיעים בשוק ניירות הערך, פגשתי במהלך שלוש שנות המחקר עשרות גברים המשתתפים בבורסה באופן פעיל ויומיומי. במשך שלוש שנות התקופה הנחקרת הגיעה לשדה המחקר רק אשה אחת ורק פעם אחת. בתשובה לשאלתי השיבה האשה (כבת שלושים): "אני לא באמת פעילה במניות. אני עושה מה שבעלי אומר לי. כשהוא אומר תקני, אני קונה את מה שהוא אומר, וכשהוא אומר – תמכרי, אני מוכרת האמת? זה לא כל כך מעניין אותי, ואני גם לא מבינה מה כלום."

הידלדלות בדרך לצמרת
שיעור הסטודנטיות בכלל הלומדים באוניברסיטאות – כ-50%. כך גם שיעורן של הנשים בכלל מקבלי התואר השלישי. אולם, מתוך כ-40 הלומדים לקראת תואר דוקטור בכלכלה, רק 25% הן נשים. הנתון מרמז על כך, שאם כל התנאים האחרים יהיו שווים, תאייש אשה רק אחת מתוך ארבע משרות כלכליות בכירות במשק. נשים מהוות כ-50% מסך המועסקים במשק וכן מכלל השכירים, אולם, בתוך כל אחת מהקבוצות מהווים הגברים המנהלים כ-9% מכלל הגברים המועסקים או השכירים, ואילו הנשים המנהלות מהוות רק כ-3.5% מכלל הנשים המועסקות או השכירות.

נוכחות נשים משנה מדיניות
בשנת 1999 היה שיעור הנשים המועסקות בבנקים הגדולים כ-60% ומעלה מכלל העובדים (ויותר מ-70% מכלל העובדים הזמניים). אולם, בסגל הניהולי היה שיעור הנשים המנהלות כ־30% בלבד. בהנהלה הבכירה של הבנקים (הקבוצה המשתכרת 20-40 אלף ש"ח בחודש) ירד שיעור הנשים לכ-15% בלבד. הנתונים מדהימים במיוחד כאשר בוחנים את קבוצת מנהלי הסניפים – פחות מ־15% מכלל מנהלי הסניפים הן נשים. מחקרים מלמדים, כי מעורבות של נשים משפיעה הן על ההון והן על השלטון. כך למשל נמצא במחקרי אורך, הבודקים שינויים על פני זמן, כי מאז השתתפותן הפעילה של נשים בהצבעה בארצות הברית ובאנגליה הפכו המוסדות הנבחרים, בהדרגה, לליברליים יותר, הממשלות גדלו ובד בבד גדלו גם תקציבי הממשלה. הגידול התקציבי בהוצאות נבע משינוי במדיניות החברתית תוך הפניית קצבאות ומענקי רווחה וסעד לאוכלוסיות חלשות בחברה. החוקרים מדווחים, כי השתתפותן הפעילה של נשים בהצבעה היא אשר חוללה שינויים תקציביים אלה. כאן, בפרלמנט הנשים, מוצגת קריאת תגר על ההרחקה וההדרה של נשים ממוקדי ההון והשלטון.

ד"ר מירה פרוינד היא מרצה במכללת בית ברל