בקריאתנו את כתב ההחלטה של מועצת הבטחון 1325, אנו פוגשות שוב את הנימה הגברית-פטרנליסטית, הנהוגה כלפי נשים וילדים. זוהי סיבה נוספת להדגשת חשיבות ההצטרפות שלנו – הנשים, ארגוני הנשים בארץ ובעולם – אל שיח אמיתי, אמיץ ויצירתי – הבוחר ללכת אל הפתרון.

תנועת 'אחותי', תנועת נשים מזרחיות הפועלת למען נשים בישראל, הוקמה לפני כ-4 שנים, ושמה לה למטרה את קידומן של נשים בארץ. תנועת 'אחותי' רואה את ההקשר המגדרי-מעמדי כגורם מרכזי במציאות חיינו כנשים, בארץ ובעולם. ממנו נגזרות כל האפשרויות ובעיקר אי-האפשרויות לקידום, להתפתחות ולעצמאות, כלכלית ואחרת. כאילו נולדנו לקסטה עתיקה, בהיותנו נשים פה בארץ, אנו מוצאות עצמנו מודרות ממעגלי ההשפעה, נעדרות ממעגלי הבחירה והכוח: הן כנשים והן כמזרחיות.

כך אנו נאלצות לנהל את חיינו, מובלות ומושתקות – כנשים, כאמהות, כמועסקות – מתנהלות בתוך עולם שמושגי הדיכוי שבו פועלים כמעט תמיד נגדנו. בתוך הקשרי כוח אלו, פועלות נשות 'אחותי', ליצירת רשת של קבוצות נשים ברחבי הארץ, המאמינות ביכולתן ליצור אפשרויות חדשות, מודלים חדשים ודרכי השפעה חדשות, שבהן נוכל לנהל את חיינו באופן מלא ועשיר הרבה יותר, באופן שיתן מקום ליכולותינו האחרות ויביא לשינוי חברתי רחב יותר.

בעיקר שמה לה תנועת 'אחותי' את המטרה הכלכלית: הפעילות המרכזית, בקבוצות שהוקמו עד כה, הייתה בתחום ההעצמה האישית ושינוי התפיסה הכלכלית: ביחד, נשים עם נשים – נוכל לפעול לקידומן וחילוצן של הנשים מן הדיכוי הכלכלי, וליצור שווקים כלכליים אלטרנטיביים. הפרויקט בקרית יובל נוצר והוגדר תוך-כדי, ועל-ידי הנשים שהיו שותפות בו. כדי להגיע לשינוי במצב הכלכלי שלהן, החל תהליך של חיזוק היכולות והידע האישי שהיה להן, בשיתוף עם אנשי מקצוע. גם בקרית גת, בקבוצת הנשים האתיופיות, שם הפרויקט בשלבים ראשונים, מתגבשת תפישה של שימוש ביכולות האמנותיות של הנשים, ועל בסיס הבחירה שלהן להשתמש ביכולות האלו – כדי לשנות את מיקומן  הכלכלי והחברתי. הרעיון הוא ליצור חיבור של האומנות המיוחדת להן עם האופנה הישראלית. התכנית היא שהפרויקט יתבצע כולו ע"י נשים אתיופיות מהמקום. פרויקט דומה החל לפעול גם במצפה רמון, שם הוקמה קבוצת "נשים מבשלות עסק".

'אחותי' רואה עצמה חלק מארגוני הנשים, הפועלים לפתרון הסכסוך ולקידום השלום. תנועת 'אחותי' שואפת להרחיב את פעילותה עם נשים פמיניסטיות כמו קבוצת 'אנואר', שהיא משותפת לתנועת ש.י.ן, נשים ערביות ונשים מזרחיות. בקריאתנו את כתב ההחלטה של מועצת הבטחון 1325, אנו פוגשות שוב את הנימה הגברית-פטרנליסטית, הנהוגה כלפי נשים וילדים. זוהי סיבה נוספת להדגשת חשיבות ההצטרפות שלנו – הנשים, ארגוני הנשים בארץ ובעולם – אל שיח אמיתי, אמיץ ויצירתי – הבוחר ללכת אל הפתרון.

  • אנו מאמינות בנחיצות נוכחות של נשים וצוותי חשיבה נשיים, כמובילות פתרונות באזורי סכסוך.
  • אנו קוראות לאמץ עמדה מגדרית, בהקמת גוף לפתרון הסכסוך, ולהקפיד על יצירת שיח ושפה חדשים, למשל: מגשרים וממציאי פשרה.
  • אנו תומכות בהצעה ל"נקיטת אמצעים לתמיכה ביוזמות השלום מטעמן של נשים מקומיות ולשיתופן בכל המנגנונים המופקדים על יישומם של הסכמי השלום".
  • אנו מאמינות כי חובה להשאיר מקום לארגוני נשים מקומיים ובינלאומיים – בתוך הגופים המנהלים את תהליכי המשא ומתן, לפחות על בסיס של ייצוג הולם.
  • אנו מאמינות כי שמירה על עקרון הייצוג ההולם, של קבוצות האוכלוסייה המעורבות בסכסוך – בתוך גופים המובילים לפתרון, הוא מחויב המציאות.

אנו פועלות בשיתוף עם ארגוני הנשים הקיימים ורואות בחברותינו שותפות אמיצות לדרך ולשפה החדשה. פעילותנו המשותפת, ב'אנואר' וב"נשים מובילות שלום", היא מוקד תקוותנו לתרום ולשנות ביחד את החברה שבה אנו חיות.


אירית דלומי היא חברת הנהלת תנועת 'אחותי-למען נשים בישראל'