במודיעין קרוב ל- 2000 משפחות חד הוריות, כולל אלמנים ואלמנות. כאשר "משפחות" הכוונה שלרוב, נשים הן אלה שעומדות בראש המשפחה. בתקופה בה האבטלה גוברת, מעמדן של הנשים בתעסוקה הולך ונעשה בעייתי. אמהות בכלל, עומדות בפני בעיית שעות העבודה הנדרשות, לעומת השעות בהן ילדיהן מטופלים בגנים/צהרונים/בתי ספר.

אם הנדרשת לעבודה של 9 שעות ביום, נמצאת בבעיה. וכל שכן, אם חד הורית, אשר אין לה בן זוג שעוזר, כך שבעצם אין חלוקת תפקידים. היא היחידה הנאלצת לדאוג לסידור לילדיה. עצם הקבלה לעבודה, בעייתית לאם וכל שכן לחד הורית. מעסיקים לא אוהבים אמהות לילדים קטנים ואם הן חד הוריות, הבעיה גדולה יותר. כמנהלת, גם אני שואלת: "בני כמה ילדייך? יש לך סידור? מה קורה אם הם חולים, מי עוזר לך?" ההבדל הוא, שאני כן מקבלת אותן לעבודה. הרבה כמוני, לצערי, אין.

לאמהות במודיעין, הבעיה היא כפולה ומכופלת. קל למשפחות להגיע לגור במודיעין, איכות חיים במחיר סביר. אך הבעיה היא שמודיעין היא עיר אשר איננה יוצרת מקומות עבודה. המרחק ממנה לערים המרכזיות הוא גדול. ואם היוצאת לעבודה מחוץ לעיר צריכה לקחת את זה בחשבון. הרכבת במודיעין יוצאת בשעות לא סבירות ובתדירות שאיננה מספיקה. כולם נוהרים החוצה מהעיר, כל בוקר "לרעות בשדות זרים" עד תל אביב ואף הרצלייה . אם היוצאת לעבודה מחוץ לעיר צריכה לצאת בשעה מאוד מוקדמת ולחזור בשעה הרבה יותר מאוחרת, מה שגורם לבעיית הילדים להחריף. אני אישית מכירה מספר אמהות, ואני בתוכן, שעצם המעבר למודיעין עלה להן במקום עבודתן. לי אישית, לקח מספר חודשים עד שהצלחתי למצוא עבודה אחרת. חודשים בהם הייתי ללא רכב, וללא מקומות תעסוקה בעיר. וכשלבסוף מצאתי עבודה בהייטק, נקודת הפתיחה שלי הייתה כה בעייתית, שנאלצתי להתפשר על שכר ותנאים.

אני יכולה לתת עוד המון דוגמאות כאלה, אישה חד הורית, שעקב המיתון פוטרה אחרי שנים רבות של עבודה במקצוע. שנה שלמה של מובטלות וניסיון אפילו להתפשר ולעבוד כסייעת בגני העירייה ולבסוף הוחזרה למקום עבודתה הקודם, למזלה או שלא למזלה, אך בתפקיד שהוא לא במקצוע שלה, בשכר אחר ובשעות אחרות. היא יוצאת מהבית בשש בבוקר וחוזרת בשבע, שמונה בערב, מה שאם לילדים קטנים, לא יכולה לעשות. אמנם יש במודיעין נשים שהן בעלות תפקידים בכירים, אך המחיר שהן משלמות בעבור זה, הוא גבוה ביותר. הן אולי יכולות להרשות לעצמן לשלם את המחיר, אך אני מכירה מספר לא מועט של נשים שנאלצו לוותר על מקצוע ושכר, ובלבד שתעבודנה. כי אם חד הורית איננה יכולה להרשות לעצמה לא לעבוד, היא חייבת לפרנס את משפחתה. על בעלי העסקים להבין שנשים חד הוריות , גם אם הן אמהות, הן כוח עבודה לא מבוטל. זה שיש להן ילדים, אינו מוריד מכושר העבודה שלהן. להיפך. פעם אמר לי מנכ"ל בחברה שהוא אוהב להעסיק נשים כי הן אמינות יותר, מנהיגות ובעלות יכולת מדהימה להיות אסרטיביות ובה בעת לגרום לצוות שלהן להרגיש טוב ובכך להפיק מהם הרבה יותר מהרגיל.

על מודיעין ליצור מקומות תעסוקה בעיר. תעסוקה תגרום לשכר למובטלים, לצריכה גדולה יותר ואולי המיתון ייעלם כך. זה מעגל שהוכיח את עצמו בזמן מלחמת העולם השניה ואין סיבה שלא יוכיח את עצמו בכל עת.

 סוניה יובל היא מנהלת מרכז תמיכה לנשים חד הוריות