הניסיון שהצטבר עד היום בתחום החינוך הנפרד לבנות על רקע פמיניסטי מלמד על כך שהבנות נהנות מהסביבה הנשית, על משמעת טובה יותר (גם בכיתות הנפרדות של הבנים) ומעת לעת גם על הצלחה אקדמית גבוהה יותר של הבנות. עם זאת, לא נמצא כי הבנות שסיימו לימודיהן בכיתות נפרדות מגיעות להישגים גבוהים יותר בהשװאה לבנות שסיימו לימודיהן בכיתות מעורבות. ייתכן, שעדיף להשקיע בשיפור תכניות הלימודים ותכני החינוך עבור כולם, כך שכל מין יוכל למצות את מלוא הפוטנציאל שלו.
תחילתו של החינוך המאורגן הייתה עבור בנים בלבד, להם נועדו תפקידי הדת והמנהיגות. הבנות, אם זכו בהשכלה כלשהי, למדו בביתן, מפי מורים פרטיים (בעיקר מורות) נושאים שתאמו את הדימוי הנשי הקונבנציונלי. היה זה אחד המנגנונים היעילים וה'טבעיים' בזמנים ההם להבטחת נחיתות מעמדן.
תנועות הנשים לשוויון לדורותיהן, ראו בהשכלה שווה לבנות מפתח לשוויונן החברתי, הפוליטי והאישי. בהדרגה, קמו מוסדות השכלה גם לבנות, בנפרד מן הבנים. מסורת זו השתמרה לא רק בחינוך הדתי, אלא גם בחינוך הכללי במדינות כמו גרמניה, הולנד, אנגליה ואחרות. בחינוך הכללי היו משך הלימוד וחומר הלימוד זהים לאלה של הבנים.
תוך זמן קצר הונהג במדינות המפותחות דגם של קואדוקציה – בנים ובנות באותה הכיתה.
אולם, גם בכיתות אלה נותרה האנדרוצנטריות (מרכזיות הזכר), הן בחומרי הלמידה והן באינטראקציות בין מורים לתלמידים. לרוב, נהנו הבנים מיותר משאבים – חומריים ואנושיים, ומתשומת לב רבה כמעט בכל התחומים, הכל על חשבװ הבנות.
התערבות נוגדת אפליה
כדי לעודד את המודעות לפערים אלה הופעלו תכניות התערבות נוגדות אפליה והשתלמויות רבות, בחלקן בהצלחה ניכרת. יחידות מיוחדות להשוואת ההזדמנויות ולקידום הבנות קמו במשרדי החינוך במדינות השונות, לרבות בישראל.
אחת ההתערבויות, אולי הרדיקלית שבהן, היא הפרדת הבנות במקצועות בהם נמצא כי צברו גירעונות, כגון המדעים והטכנולוגיה, במקביל להשתתפותן במקצועות אחרים בכיתת האם המעורבת. ניסיון אחד הוא קיום מחנות קיץ למתמטיקה ומדעים עבור בנות בלבד. יזמה שניתן לכנותה – הנועזת ביותר, היא הקמת בתי ספר לבנות ברוח פמיניסטית. בבתי ספר אלה:
- מושם דגש על נשים הישגיות כמודלים לחיקוי;
- מרבית הספרים הם על נשים ושל נשים;
- התלמידות לומדות היסטוריה ואת שאר המקצועות גם מנקודת ראות נשית;
- התלמידות מקבלות עידוד רב לשאוף לכל תעסוקה בה יבחרו, הן דנות בסוגיות של תנועות הנשים וזוכות בהזדמנויות לפעול למען זכויות הנשים (למשל, בית הספר לינדן בקנדה).
ההבדל בין מוסדות אלה לבין מוסדות נפרדים מסיבות דת, או מסורת, ברור: אלה, החדישים, מכוונים להגברת השוויון באמצעות חינוך ותכנית לימודים המיועדים להעצמה פמיניסטית, שוויונית. לעומת זאת, הפרדה מסיבות של דת נועדה לשמר את המסורת בה רק הבנים נועדו לתפקידי מנהיגות בציבור הדתי, ובה ההפרדה לפי מין משרתת את אידיאל הצניעות המינית.
ניסיונות אלה – הפרדה על פי מין למטרות שוויון פמיניסטי – חדשים יחסית, ולא הצטבר גוף מחקר רב שנתי ותקף לגביהם. סקרי ההתרשמות של הקהל מראים, כי הרוב סבור שעדיף חינוך מעורב. עם זאת דווח, כי בעיות המשמעת בכיתות נפרדות – גם אלה של הבנים – מעטות יותר. זו תרומה חשובה, אך אולי לא מספקת, להפרדה. כמו כן נמצא, כי הבנות מרגישות טוב יותר בסביבה הנשית. מדי פעם מדווח גם על הצלחה אקדמית רבה יותר של בנות בכיתות נפרדות, אך גם על כך שבנות שסיימו בתי ספר נפרדים אכן מגשימות את הפוטנציאל ההישגי הבוגר שלהן יותר מתברותיהן בכיתות המעורבות.
הביקורת היא, כי במקום להפריך יש לשפר את דרכי החינוך ותכניהם עבור כולם, כך שלא תיוצר אפליה בין שני המינים. בבית ספר משובח, כך מפי חוקרים בכירים, ילמדו הן בנות והן בנים תוך הגשמת יכולתם הטובה המרבית.
