בארץ עשרות ארגוני נשים ששמו להן למטרה לפעול למען שיווין לנשים. האם יש שיתופי פעולה בין הארגונים? האם יש סולידאריות בין הארגונים? האם העובדה שיש כל כך הרבה ארגונים לא פוגעת במטרה שלשמה הן הוקמו? הארגונים להגנת הסביבה התארגנו בגוף על שמרכז את פעילות כל הארגונים. בירושלים למשל, פועלת הקואליציה לשימור הרי ירושלים ששותפים בה כל הארגונים הירוקים. האם לא הגיע הזמן שגם ארגוני הנשים יפעלו עם גוף מרכז שירכז את כל הפעילות ויציג חזית אחידה ומלוכדת?
סיכום דבריה של עו"ד יונה מרקוביץ', חברת הועדה המייעצת של פרלמנט הנשים: רוצה להאמין שיש סולידאריות בין הארגונים אבל אומרת בחיוך "שהיא לא בטוחה… ומקווה שנשים מפרגנות לנשים". "פרלמנט נשים" היא דוגמא לארגון שתומך בנשים בעלות דעות שונות, ולהוכחה הוא מגוון הנשים שנמצאות כאן היום באולם, יהודיות חילוניות, דתיות מהזרם הלאומי, חרדיות וערביות.
בשנת 1987 פעלה קבוצה של נשים בהרצלייה למען בחירתה של יעל גרמן לראשות העיר. הנשים היו מכל הקשת הפוליטית ומארגונים שונים. האם הנשים ברגע שהן מגיעות לפוליטיקה הן משתנות? לעו"ד יונה מרקוביץ' אין תשובה חד משמעית ומוחלטת. והיא מוסיפה "לפני שנים הייתה לנו, בפרלמנט נשים חוויה טראומתית. ארגוני הנשים יצאו במאבק ציבורי בנושא חזרת הגיל הרך. ימים ספורים אחרי שיצאנו בקמפיין בנושא נתקלנו בהתקפה חסרת רסן עד לאיומים ברצח. הוגשה פנייה ליועץ המשפטי לממשלה לקבלת סעד משפטי. ההסתה הייתה באתרי האינטרנט ותקפו את אסתר הרצוג אישית במילים חריפות ביותר כמו למשל "פמינאציות" מלשון של פמיניסטיות ונאציות. הדרישה של "פרלמנט נשים" הייתה לסגור את אותם האתרים המשמיצים. התשובה שקיבלנו מהיועץ הייתה שהוא לא יכול לפעול מכיוון שארגון נעמת וויצו ביקשו להוריד את שמם מכתב התלונה. וכך הנושא ירד מסדר היום הציבורי כתוצאה מחוסר תמיכה של ארגוני נשים". אנו הנשים רוצות להאמין שאנו הנשים אכן פועלות ביחד ומפרגנות איש לרעותה. עו"ד יונה מרקוביץ לא בטוחה. זה תלוי האישה שעומדת בראש ארגון, זה תלוי התרבות הארגונית בארגון. "גם אנו הנשים מאמצות לא פעם את תרבות הכוח, בעיקר כשאנו מגיעות לעולם הפוליטיקה".
סיכום דבריה של אסמא אגבארייה-זחאלקה, פעילה בעמותת מען: עמותת מען פועלת למציאת מקורות הכנסה לנשים הערביות שאחוז הבלתי מועסקות בו הוא למעלה מ- 83%. אבטלה היא התחלואה של החברה הערבית, ממצב זה נגזרת האלימות, מעשי רצח, מעמד נחות של האישה. האישה הערבייה כלל לא שותפה בפעילות חברתית כלכלית בחברה הערבית. "המצב הוא קטסטרופאלי ואם האישה הערבייה לא תקודם החברה הערבית תישאר בפיגור" אומרת אסמא בהתרגשות רבה. יש כאן מצב של אפליה מובנת בחברה הישראלית. מקומות העבודה נשללו מהחברה הערבית מצד אחד מביאים פועלים זרים במחירים נמוכים (העובד הזר מקבל 13 ₪ לשעה והאישה הערבית 23 ₪) ומצד שני גוזלים את מקום העבודה מהנשים הערביות ויוצרים בעיה דמוגרפית. חברי העמותה צריכים לשכנע לא רק את המעסיקים היהודיים לקבל את האישה הערבייה לעבודה אל גם לשכנע את הגבר הערבי שהיום אי אפשר להסתדר עם משכורת אחת. תוספת של 4,000 ₪ שמביאה האישה היא תוספת בגובה השכר של הגבר. "אתה אמנם תהיה גבר גבר אם האישה לא תצא לעבודה אבל תישאר עני " אומרת אסמא בציניות.
שיתופי פעילות עם ארגוני נשים יש אבל לא הרבה. היא מודה לפרלמנט נשים שזו לא הפעם הראשונה שהיא מקבלת במה להעביר את המסר שלה ואת מצוקת נשים הערביות. הנושא הוא כנראה לא סקסי ודרכנו לתקשורת כמעט חסונות לגמרי. חשוב לזכור שמדובר בעשרות אלפי נשים שחיות כאזרחיות במדינת ישראל. "יש כאן מדיניות ממשלתית מכוונת להשאיר את החברה הערבית מפגרת ולא מתקדמת. ראו את מה שמתרחש בתוכנית ויסקונסין, לשכות התעסוקה ועובדי הקבלן. העובדת הערבית היא שקופה. הפועלות הערביות לא נמצאות בראש סדר העדיפות של ארגוני הנשים" מסכמת אסמא את דבריה.
סיכום דבריה של עדינה בר שלום, יו"ר המכללה החרדית ירושלים: במכללה האקדמאית לבנות חרדיות שהקימה עדינה בר שלום יש כיום קרוב ל-1,000 סטודנטיות. ההתחלה הייתה קשה. הממסד החרדי התנגד נמרצות ו-23 סטודנטיות שהיו החלוצות מצאו עצמן במצב לא קל. המאבק העיקש שניהלה עדינה בר שלום שהיא ביתו של הרב עובדיה יוסף נשא אחרי מספר שנים פרי וכיום זה אחד המוסדות המכובדים להענקת השכלה גבוהה לנשים החרדיות. עדינה בר שלום לא מחפשת את הקשר עם ארגוני הנשים. המילים מאבק לשיווין נשים , העצמת נשים, מקום הנשים החרדיות בחברה הדתית הם לא נושאים לשיח ודיון. לנשים החרדיות יש איסורים וחלקן הגדול מחמירות עם עצמן. הנשים החרדיות פעילות מאד בחינוך, בגמילות חסדים בין הנשים עצמן. לאישה החרדית יש את הרב שלה, את המוסר מהעולם הפנימי שלה. פמיניזם בחברה החרדית? שואלת עדינה בר שלום וגם נותנת את התשובה "ממש לא, זה סותר את עולמה. לאישה ולגבר יש לכל אחד את התפקידים שלו. האישה החרדית רואה בלימוד תורה של הבעל את הגשמת חלומה, לכך היא תשאף". נשים חרדיות אינן פעילות בארגוני נשים אבל הן תפעלנה רשת הדדית לעזרה אחת לשנייה. באחת משכונות העיר החליטו הנשים שאחת הנשים תצא ללימודים במכללה, היא הנציגה של השכונה. כל חברותיה התארגנו לעזור לאישה שמבורכת ב- 6 ילדים לסיים את הלימודים בעבודה סוציאלית. האוצר מתקצב את הגבר החרדי ומשלם לו קצבה חודשית. ומנגד את האישה החרדית הוא לא מוכן לתקצב כלל. האם לא מגיע לאישה החרדית להתקדם וללמוד מקצוע חופשי ולהתקדם?
לשאלת המנחה אומרת עדינה שהיא הייתה מוכנה לשיתוף עם ארגוני הנשים. יש הרבה מה לעשות. לדוגמא היא מספרת על העובדה שבבתי הספר התיכוניים של בית יעקב הבנות לא עושות בגרות וכתוצאה מכך הן לא מקבלות משכורת שכר שווה לבוגרת מוסד שעשתה בגרות. הן לא יכולות לקבל משרות בכירות. בוגרת בית יעקוב יכולה להתקבל ללימודים גבוהים במכללה החרדית ולרכוש השכלה גבוהה. "למשרד האוצר נוח להחזיק את הנערה החרדית העובדת בשכר נמוך" על כך רוצה עדינה בר שלום עזרה מארגוני הנשים.
סיכום דבריה של ד"ר אראלה שדמי ממכללת בית-ברל: אני מודה לאסתר הרצוג, לכל הפעילות המופלאות של פרלמנט הנשים ולכל מארגנות פרלמנט העשור על המתנה שנתנו לי – לדבר כאן היום לפניכן. אני נמצאת כאן היום בגלל המתנות ללא ספור שקיבלתי מכל כך הרבה נשים וגברים לאורך כל הדרך, מתנות של הדרכה, ידע ורעיונות, של הכרה, אהבה ותמיכה, שפתחו לי את הדלתות להיכנס ולומר "כך אני חושבת", "כך אני מרגישה". המחיצות הללו הטרידו אותנו, הפעילות הפמיניסטיות, מזה שנים. לפני כעשרים שנה, עיצבנו ביוזמת הפמיניסטיות המזרחיות את מדיניות הרבעים, שהיא בעצם שיטה לייצוג סימטרי של זהויות שונות. שיטת הייצוג הסימטרי נראית על פניה כעניין טכני. אבל היא צמחה בראש ובראשונה מן הרצון להציע חזון פמיניסטי שיאפשר חצית גבולות ויצירת חיבורים חדשים. שיטה אחרת מציעה קציעה עלון. כמי שעוסקת רבות בבודהיזם ורוחניות, היא מציעה לבחון את נקודות המגע בין הפוליטי לרוחני, דבר שהוא קריטי ליצירת התנהגות אקטיביסטית מוסרית, במיוחד פמיניסטית. יש להכיר בכך כי אלו המוטענות והמוטענים בתחושת עוול, מוצדקת ככל שתהיה, והפועלים להכרת האפליה, הדיכוי, המחסור, העינויים, ליבתם המוסרית כבני אדם חשופה להשחתה לא פחות מאלו "העומדים בצד", אדישים או מותשים.
סיכום דבריה של צגה מלקו, מנהלת רשת א’ בקול ישראל: לצגה מלקו, יוצאת העדה האתיופית, היו לא מעט מכשולים בהתערות בחברה הישראלית, היא גם אתיופית וגם אישה. "אני קיבלתי תמיכה ועזרה מנשים רבות משרה ינון מציפי רון מסימי מור" (מנהלת סניף ויצו בעבר), אומרת צגה. "את העדה אתיופית שופטים בהתאם לקודים של התרבות המערבית אך מה לעשות לא באנו משם והשוני הזה הוא בעייתי". יש לא מעט ארגוני נשים שעוזרים לאתיופים. "אחת הבעיות הקשות שלנו היא בתוך העדה עצמה. האישה האתיופית שכבר עוזרת אומץ ומוכנה לדבר על בעיות בחברה נעלמת דום כאשר המיקרופון מולן. לא פעם כשפותחים את המיקרופון אני שומעת דברים לגמרי שונים ממה שנאמרו קודם לכן בחדרי חדרים". "פרלמנט נשים" מושיט לנו יד ואנו זקוקות לשיתוף הזה אבל אסור שזה יהיה כקישוט אנו שואפות לשיתוף פעולה אמיתי.
