בכל שנה מצטרפות כ-300 נשים למעגל המעונות בעיכוב או סירוב גט, בשל הימנעות בית הדין לנהל דיונים כנדרש. הסרבנות נגרמת גם בגלל הימנעותם האידיאולוגית של הדיינים לכפות גט. בעצת עורכי דינן, נשים לא דתיות יוזמות פעולה של ניאוף שלהן ומתעדות אותה כדי לאלץ את בית הדין לכפות גט. הכדור בידי החילוניות. אם יאזרו עוז, יקראו לפירוק המונופול החרדי המסתגר.
מאז 1947, כאשר בן גוריון חתר להציג קונצנזוס בארץ ישראל ושלח את מכתב ה'סטטוס קוו', לראשי אגודת ישראל, ועד היום, הנשואים במדינת ישראל כפופים להלכה. מציאות זו הפכה את הרבנות לממסד שמהווה חלק מן הממסד הפוליטי בישראל והיא חולשת על שני תחומים, על הנישואין ועל והגירושין. בכך היא חולשת על המעמד האישי של כל אזרח יהודי – ישראלי. במקביל לשליטת השע'ריה, על אנשים ונשים מוסלמים. למרות המצוקות הקשות של נשים שנזקקות לעבור תהליך גירושין ברבנות, עד היום לא קם אף ארגון שיתמודד באופן נחרץ עם הבעיות הקשות שנוצרות בתהליכי הגירושין בבתי הדין הרבניים. רבות נכתב ודובר בשנים האחרונות על סרבנות גט ועגינות המאפיינות תהליכים אלו. אלפי נשים בישראל חיות כ"אלמנות חיות". הן מפסידות את מיטב שנות הפריון ולעיתים כבר לא יכולות ללדת ילדים ולבנות משפחה חדשה, הן מעונות ובעיקר נסחטות והכל בכדי להשיג את זכות היסוד האנושית של חרות וכבוד. לעיתים קרובות, הסרבן הוא גם אלים ועינוי הדין מהווה סכנה ממשית על קיומן.
לפי נתוני מבקר המדינה, כ-3% מן המבקשות להתגרש נופלות בכל שנה לקטגוריה של מעוכבות או מסורבות גט. בכל שנה נפתחים כ-10,000 תיקי גירושין. כך שבכל שנה מצטרפות כ-300 נשים למעגל המעונות בעיכוב או סירוב גט. העיכוב חל עקב הימנעות בית הדין לנהל דיונים כנדרש. הסרבנות נגרמת גם בגלל הימנעותם האידיאולוגית של הדיינים לכפות גט, לפיכך נשים לא דתיות נוקטות כיום בדרך מצמררת אחרת, כפי ששמענו עדות אישית באותה ישיבה, בעצת עורכי דינן, הן יוזמות פעולה של ניאוף שלהן ומתעדות אותה כדי לאלץ את בית הדין לכפות גט.
בשנת 2004, יצא הרב בקשי דורון בקריאה להפסיק את הנישואים הללו ולחוקק חוק נישואין חדש. בשיחה עם "ידיעות אחרונות" הוא אמר כי "חוק הנישואין והגירושין הוא חוק ארכאי ואיבד מתוקפו. הוא גורם רק נזק. ממילא כל האנשים שלא יכולים להינשא או שמעדיפים לעשות זאת לא דרך הרבנות יכולים להינשא בקפריסין או בדרכים אחרות". הוא מגלה שם את הסוד הידוע שרבנים רבים "כשהם משיאים זוגות שסביר שלא יקפידו על איסור אשת איש, מקדשים לכתחילה בעדים פסולים, כך שהקידושין לא יחולו". הרב נחוש בדעתו עד כדי כך שהוא אפילו ממליץ שבמקרה שיוקם מסלול מקביל לנישואים האורתודוכסיים, גם אם יבוא זוג שאינם פסולי חיתון "צריך להודיעם את דיני קדושת ישראל ומהות הקידושין. אם יסכימו להם – יש לקדשם, ואם לא יסכימו – יפנו לדרכם". כלומר, הרב ממליץ להם להינשא בדרכים אחרות. גם ד"ר שחר ליפשיץ, משפטן בתחום דיני אישות מציע את הנישואים האזרחיים כפתרון (דיני הידועים בציבור בישראל בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה, מאת שחר ליפשיץ, אוניברסיטת חיפה, תשס"ה).
ארגוני הנשים מנהלות מאבק סיזיפי ונואש כבר 20 שנה בניסיון לשנות את מצבן השפל והקשה של נשים בבית הדין. נר לרגלן הוא המצווה: "לא תעמוד על דם רעיך". הן נתקלות בחומה של אטימות לסבל ולזעקת הדלות מצד אחד, ובדקדוקי עניות בחומרות הלכתיות, חסרות כל פרופורציה לערך של 'דיני נפשות' מצד שני. עבור אשה, כניסה לנישואין כדת משה וישראל, דומה לכניסה לדרך חד צדדית. היציאה ממנה תלויה ברצון הטוב של זולתה, בעלה. 3% מאלו שיחפשו מפלט מדרך זו, שעלולה להפוך לדרך אימים עבורן, ימצאו את עצמן כלואות בידיים של בעלים אלימים, סחטנים ורשעים. הדיינים החרדים, המנוכרים לחברה הישראלית, לצבא, לתרבות ולערכי השוויון, הם בגדר זרים שבאו לשפוט, כדברי אנשי סדום ללוט: 'האחד בא לגור איתנו ושפט ישפטנו'…. זוגות שמחויבים להלכה אין להם ברירה, ולכן חשוב לחנכם לחתום על הסכם למניעת סרבנות. אולם, קשה שלא לתמוה על רבנים המפתים זוגות שאינם שומרי תורה ומצוות לעלות על דרך זו ולהינשא על פי ההלכה, האם הם לוקחים אחריות גם על החלק השני האינטגראלי לנישואין אלו, שהוא תהליך ההיפרדות, האם הם מיידעים כל אשה ואשה מה הסבירות הסטטיסטית שהיא אולי תאבד את חירותה בעקבות טקס זה? האם היו כך, בחוסר אחריות משווע גם מעלים את ילדיהם על הכביש, בלי ללמדם נהיגה, בלי להזהירם שיש סכנה שתקרה להם תאונה, שיש נהגים מופרעים ושאם לא ינקטו בצעדי מנע, כמו חגורת בטיחות הם מסתכנים. הימנעות של רבים יותר לעלות על דרך זו באופן נאיבי תיאלץ את בתי הדין לבדוק את דרכם, להתחיל לשפר את בטחון הנישאים ולהבטיח בסופו של יום תהליך הוגן יותר כשזוג יבוא לפרק את הנישואין ולהתגרש.
קריאתי, כדברי אבירמה גולן, היא ניסיון להציל את הנשים, המשפחה והזוגיות מידי הממסד, שגילגל כוח לידי הרבנים ובתי הדין הרבניים. כוח זה הצליח להמאיס, כמו בכוונה, את הקשר שבין הציבור היהודי בישראל לבין מורשתו התרבותית.
עכשיו הכדור בידי החילוניות. אם יאזרו עוז, תיהפך הקריאה לצעד ראשון בפירוק המונופול החרדי המסתגר ולארגון מחדש של המאבק הפמיניסטי על בסיס אינטרסים חברתיים ותרבותיים עמוקים, חוצי הגבול המלאכותי שבין "דתיים" ל"חילונים".
