כשרכוש של גבר חשוב יותר מחיים של אישה – פס"ד שי דרומי מול פס"ד כרמלה בוחבוט

אלפי נשים עוברות במשך שנים התעללות פיזית ונפשית מצד הבעל האלים ומפחדות להגן על עצמן מחשש לגורל דומה לזה של כרמלה בוחבוט. המשטרה, לא רק שלא פועלת להגן על נשים, היא מונעת מהן אף את הזכות להגן על עצמן. משטרת ישראל ומערכת המשפט, המנוהלות בידי גברים ומושתתות בעיקר על דפוסי חשיבה גברית, מפלות בין גברים לנשים בכל הקשור לזכות האדם להגן על עצמו. כשמדובר באישה המשטרה בוחנת את האירוע במנותק מההיסטוריה שקדמה לו. כשמדובר בגבר כמו שי דרומי – הוא יוצא זכאי מאשמת הריגה, על אף שרדף והרג אדם בלתי חמוש ופצע אנושות אדם נוסף.

חמש נשים נרצחו בידי בן זוגן מתחילת השנה וכל שנה מתווספות עוד ועוד נשים לשורת המוות. מאז הרשעתה של כרמלה בוחבוט באשמת הריגת בעלה וכניסתה לכלא לשלוש שנים, נשים מפחדות להשכים ולהדוף את הפוגע בהן.

כרמלה בוחבוט שמצאה עצמה באירוע, שהחל ככל אותם האירועים הקודמים שהובילו להכאתה, לא המתינה הפעם שבעלה יפגע בה, אלא נהגה כאמרת חז"ל "הקם להורגך השכימי להרגו". אלא שמשטרת ישראל ומערכת המשפט, המנוהלות בידי גברים ומושתתות בעיקר על דפוסי חשיבה גברית, מפלות בין גברים לנשים בכל הקשור לזכות האדם להגן על עצמו. כשמדובר באישה המשטרה מתעקשת לבחון את האירוע, בו היא קמה על תוקפה, במנותק מכל ההיסטוריה הקודמת לאירוע. אולם כשמדובר בגבר כמו שי דרומי – הוא יוצא זכאי מאשמת הריגה, על אף שרדף והרג אדם בלתי חמוש ופצע אנושות אדם נוסף, מדוע יצא זכאי? משום שבעבר הרחוק, במנותק מאירוע זה, החוואי שי דרומי סבל תקופה ממושכת מהתפרצויות לחווה שלו ופגיעה ברכושו. מי שחשודים בהתפרצויות סדרתיות אלו (בעיניו) היו שני בדווים צעירים. והנה, לילה אחד כששמר על החווה, הבחין בהם דרומי משוטטים מחוץ לתחום החווה – הם לא נשאו נשק ולא ביצעו עדיין כל עבירה. אולם דרומי, שדפוס התנהגותם בעבר כבר היה מוכר לו – לא חיכה שהם שוב יפרצו לחוותו. הוא החל לרדוף אחריהם ולירות בהם. אחד נהרג, כאמור, והשני נפצע.

מדוע לא נחשב המעשה של כרמלה בוחבוט כהגנה עצמית? משום שהאירוע בו ירתה בבעל – לא כלל תקיפה מוקדמת פיזית מצדו. כאן לא ייחס בית המשפט חשיבות להיסטוריה המוקדמת בין הצדדים, כפי שעשה במקרה של דרומי. אנו נמצאים בערבו של היום הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים ובישראל, לדאבוננו, אלפי נשים עוברות במשך שנים התעללות פיזית ונפשית מצד הבעל האלים ומפחדות לקום ולהגן על עצמן, מחשש לגורל דומה לזה של כרמלה בוחבוט. והמשטרה, לא רק שלא פועלת להגן על נשים, ההיפך הוא הנכון. המשטרה מונעת מהן אף את המינימום של זכות להגן על עצמן. ואם הן מעיזות להתגונן – מיד המדינה מגישה נגדן כתב אישום.

התופעה של אלימות כלפי נשים ממשיכה להכות ולהתרחב כמו סרטן בחברה, אלפי נשים לא יודעות כיצד להתגונן מפני התעללות מילולית נפשית ופיזית מצד בן הזוג או הגרוש. הן לא זוכות לקבל את הגנת המשטרה. התוצאה היא שעשרות גופות נשים רצוחות מונחות על מגש הכסף של משטרת ישראל. אלפי נשים במקלטים מתחבאות מפני גבר אלים, עשרות אלפים מסתתרות מפני רצח. עוד אלפי נשים סופגות יום יום, שעה שעה, מטחי אלימות מילולית, השפלות, גידופים ואלימות כלכלית, סוגי אלימות שאינם פחותים מאלימות פיזית. אחרי הרצח שלפני זה האחרון, הצהיר מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, במילים גבוהות וחלולות מכוונה שהמשטרה עושה את מיטב המאמצים להגן על נשים מאלימות – מילים, מילים, מילים. תדע כל ילדה נערה ואישה בישראל – שבמשטרת ישראל יש משוא פנים והתעמרות בנשים מוכות והמשטרה היא המאפשרת את המשך האלימות כלפי נשים. ותדענה הנשים המוכות כי הזכות להגנה עצמית מפני תקיפה חוזרת – נתונה רק לחוואים דוגמת שי דרומי. כי לגברים מותר לירות למוות במי שבעבר ניסה לפגוע ברכושם, אך לאישה שעלולה להיפגע, לא ברכושה אלא בגופה, והוכתה כבר בעבר ללא הרף בידי בן זוג, אסור להגן על עצמה, אלא בצמוד וכתגובה להכאתה. אם תתקוף או תהרוג את המתעלל באירוע מנותק מסדרת תקיפותיו, היא תקבל כתב אישום על תקיפה.

ככה זה כשרכוש של גברים יותר חשוב מחיים של נשים.

עו"ד רוני אלוני סדובניק היא יו"ר הועדה למעמד האישה בלשכת עורכי הדין