מנהיגות נשית מעדשת הפוליטיקה המקומית

כולם מדברים על חשיבות החינוך אבל ההנהגה הקיימת מקצצת בתקציבים ובעתיד ילדינו.

אין לי ספק שישראל מחכה לנשים שיובילו את המדינה לפי סדר העדיפות שלנו מנהיגות נשית מבחינה מוניציפלית מעלה את השאלה אם יש מנהיגות כזו. בשאלה טמון מוקש, אנחנו שטוענות לשוויון ומאמינות שאין הבדל בין נשים וגברים מעמידות שאלה שבתוכה מסתתר ההבדל בין גברים ונשים. הרי לא היינו שואלות אם יש הבדל בין מנהיגות של גי'נג'ים למנהיגות של בלונדינים, של כל מרכיבי משקפיים ואלו שאינם מרכיבים. אני חושבת שאפילו לא נעז לשאול על הבדל בין שחורים ללבנים.

בעיה שניה עולה, ביחס לסוגיית המנהיגות הנשית, אם נבחן את שאלת המספרים של נשים מנהיגות. שתי נשים עומדות בראש ערים גדולות. ההשוואה בינינו מעלה הבדל גדול בסגנון המנהיגות. אז נשאלת השאלה אמנם יש סגנון מנהיגות נשית? אז למרות ההקדמה והשאלה הסקסיסטית ולמרות שאין מספרים המאפשרים בחינה מהימנה של הנושא, אני מעזה לומר כי יש סגנון מנהיגות נשית, בעיקר בבחירת הנושאים החשובים בסדר היום, בבחירת סדר העדיפות.

עיר היא מדינה בזעיר אנפין. יש בה: דאגה לחינוך, ספורט, תרבות, טיפוח חזות, תכנון ובניה, ניקיון ופינוי אשפה, איכות הסביבה ואחריות על בטחון והג"א, תכנון ובניית תשתיות: ניקוז, ביוב, כבישים, מבנים ועוד. כראש עיר ברור לי שבראש סדר העדיפות יש לשים את החינוך. אני מאמינה שהחינוך וההשקעה בחינוך הם התרופה לרעות החולות של הפער החברתי, האבטלה והעוני. היום ברור שיש קשר ישיר בין רמת השכלה לבין אחוז האבטלה: 3-4 שנות לימוד = 45% אבטלה. השכלה גבוהה = 4%-3% אבטלה. בהרצליה, לדוגמא, אחוז האבטלה נע בין 3%-2%. ההסטה התקציבית העיקרית שעשיתי בראשית דרכי הייתה מהספורט התחרותי ומחגיגות בזבזניות לחינוך. הצלחנו להעלות את מספר התלמידים המגיעים לתיכון מהשכונות, בהן המצב קשה יותר, מ-30% ל- 70%. בה בעת, העלינו את הזכאות לבגרות מ-54% ל-69%, מכלל הילדים. ואלו 74% מקרב הלומדים בהרצליה מגיעים לבגרות. השקענו בילדים בסיכון: הקמנו פנימיות יום לחיזוק והעשרת הילדים. וערכנו מרתונים מיוחדים לחיזוק נוסף של אותם ילדים שהיה להם קשה. התוצאות שקיבלנו היו מדהימות: הילדים שהשתתפו בחממות שלנו קיבלנו ציונים גבוהים. ילדים שקיבלו 30, 40 ו-50, עברו את המבחנים ב- 70-80, במקצועות אזרחות, תנ"ך וספרות. פתחנו גני יול"א והקמנו צהרונים בבתי הספר לטובת האמהות העובדות. אני חושבת שזו חשיבה נשית. כולם מדברים על חשיבות החינוך אבל ההנהגה הקיימת מקצצת בתקציבים ובעתיד ילדינו. אין לי ספק שישראל מחכה לנשים שיובילו את המדינה לפי סדר העדיפות שלנו.

יעל גרמן היא ראש עיריית הרצליה