מנהיגות של נשים-איום על הסדר הקיים? מנהיגות דתית

המסורת הדתית היא פטריארכלית. המנהיגים הרוחניים, גם כאשר הם מזדהים עם המודרנה וערכיה ביחסם לנשים, הם מייצגים עמדות שוביניסטיות. התנגדותו הנחרצת של הרב קוק להשתלבות נשים בעולם הציבורי-פוליטי וחריגתן מתפקידי ה"אם"' וה"עזר", משקפים פחדים אינפנטיליים.

הקהילה הדתית המודרנית מנסה לשלב בין ערכים מודרניים-ליברלים לבין מסורת. ניסיון זה לאינטגרציה הוא קשה ואף לא מובטח, כי מצד אחד עומדים ערכים מסורתיים, עתיקי יומין אך מצד שני, המסורת הדתית היא פטריארכלית. לעיתים המנהיגים הרוחניים, מייצגי המסורת, גם כאשר הם מזדהים עם המודרנה וערכיה ביחסם לנשים, ממשיכים לייצג עמדות שמרניות, שוביניסטיות, המציבות אתגר מיוחד לנשים דתיות-פמיניסטיות. ניסיון לנתח עמדות אלו מזווית פסיכולוגית-חברתית יכול לסייע במאבק נגדן.

הוגה הדעות בעל ההשפעה הרבה ביותר בזרם הדתי-לאומי, הוא הרב קוק, שהיה אחד מבעלי העמדות האנטי פמיניסטיות, הקיצוניות ביותר. הוא מגדיר את תפקיד האשה כ"ככולה מתכונת אם ועזר… מצד התכונה של העזר, יש לה הכשרון להשיג יפה ברגש את אשר ישיג האיש בשכל מעניני ההנהגה הביתית וסדריו הטובים לאושר". במקום אחר הוא אומר: "במה איפוא תעבוד האשה בתור אשת חיל עטרת בעלה, שתעודתה היא בהרמת ערך ההנהגה הבאה מצד הרגש התם והטהור בתור עזר". ובמקום נוסף קובע הרב קוק: "העובדים העיקריים המה הזכרים, אם שהנקבות הנה עוזרות נאמנות". הרב קוק דרש למנוע לימוד תורה בכל צורה שהיא מנשים, וכך אימץ בחום את דברי ר' אליעזר בתלמוד הבבלי, מסכת סוטה: "כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות". הוא התריע בתקיפות רבה נגד אלו הרוצים לשנות סדרי עולם ולהקים מסגרות לימוד לבנות: "אבל בהתפרץ המנהג להלעיט את הבנות תורה וחקר, אז תטעינה בתעודתן לחשוב שעליהן לחפש חדשות יסודיות מה שאינו ע"פ תכונתן, ויצא מזה קלקול עצום בחיים המוסריים והחמריים." אמירה נוספת ברוח זו היא: "ראוי לחוק בזה רושם קיים שתהיה הנהגת כל בית ישראל מתנהגת עפ"י דעתו המקורית של האיש, והאישה תמלא ברגשותיה הטהורות אל המטרה שיציב הבעל החכם המקורי, ואיזוהי אישה כשרה שעושה רצון בעלה... " ועוד הוסיף כי "לעולם ראוי שתכיר אשה עכ"פ גם את הצטיינותה בתור מערכה שניה, אם לא נטפלת לגמרי"

הרב קוק נאבק באופן נחרץ נגד זכות הבחירה לנשים. הוא נימק זאת (כך עולה ממכתביו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20) בכך שחובת עבודת הצבור הקבועה מוטלת על הגברים, ש"האיש דרכו לכבוש ואין האישה דרכה לכבוש" תפקידים של משרה, של משפט ושל עדות, אינם שייכים לה, וכל כבודה היא פנימה." הוא מסביר כי "ההשתדלות למנוע את תערובות המינים בקבוצים היא כחוט חורז במהלך התורה בכללה. וממילא ודאי שנגד הדין היא כל התחדשות של הנהגה ציבורית המביאה בהכרח לידי התערבות של המינים בהמון, בקבוצה ובמסבה אחת, במהלך החיים התדיריים של הכלל".

טענה אחרת שהעלה הרב קוק, במאבק נגד זכות הבחירה לנשים היא שהדבר עלול לקלקל את שלום הבית "שעל ידי מהומות הדעות וחלוקיהן נהרס מצב שלום הבית". כלומר, בגין היות האישה רשאית לתת ביטוי להשקפתה הפוליטית מתוך שוויון לגבר, עלולה לפרוץ בין בני הזוג מחלוקת פוליטית שתערער את שלום הבית ועל כן אין לתת לאישה זכות להביע את עמדתה הפוליטית בבחירות. הוא הוסיף עוד וכתב: "אפילו היה הצדק עם אלה האומרים, שהתוכן של המוסר, הדורש את מה שקרויים שיווי הזכויות של הנשים והשתתפותם הציבורית על פי הנוסח המודרני הוא דבר נאה ומתקבל, זה לא כמו שמוכר לנו על פי רוחנו אנו, שהוא בעדנו דבר כעור ואינו מתקבל…". הוא פסק באופן נחרץ: "שהסעיף של השתתפות הנשים בבחירות כמו שנתקבל בוועד הזמני, הוא נגד דת משה ויהודית ונגד רוח האומה בכלל וכל זמן שלא יוסר החידוש הזה, לא ישתתף שום איש מכשירי ישראל באסיפת הבוחרים" (מתוך ספרו של מנחם פרידמן: "חברה ודת", עמ'  167. על המחלוקת בין הרבנים קוק ועוזיאל ביחס למתן זכות בחירה לנשים נכתב גם בספרו של י. כהן: "האישה במקורות היהדות, הגות מאסף למחשבה יהודית", תשמ"ג עמ' 83-95).

כיצד ניתן להסביר את העובדה שאדם נאור יבטא עמדות כאלו? הפסיכואנליטיקאי  ד.ו. ויניקוט (1896 – 1979), תלמידה של מלאני קליין, כבר הסביר את הפחד מפני האישה כהעתקת הפחד מן ה"אם"  שבכל אישה ואישה. האמהות היא במידה רבה אומניפוטנטיות של האישה, הקיימת כגורם כל יכול עבור היונק והילד הקטן. בכל אישה שאדם פוגש בימי חייו מיוצגת דמות אותה אם כבירה, והפחד מפני השתלטותה נעוץ בהיסטוריה הינקותית, בחוויה של התינוק בשלב הראשון בחייו, כאשר כל קיומו היה תלוי באישה. צמצום מהותה של האישה לאמהות גרידא, מותיר את הסדר על כנו. יציאת האישה מרשות הפרט לרשות הרבים היא יציאה של כח דמוני. זו ההנחה הלא-מודעת מאחורי הפחד מפמיניזם. בלשונו של ויניקוט ("הכל מתחיל בבית", 1995, עמ' 207): "שורשו של הפחד  מפני האישה ידוע. הוא קשור בעובדה שבהיסטוריה המוקדמת של כל אדם שהתפתח כיאות ישנו חוב לאישה – אישה שהייתה מסורה לו בהיותו תינוק ומסירותה הייתה חיונית להתפתחותו התקינה…". ביחס לאביו המרכיב הזה אינו קיים כלל, ולכן מסוגלים בני הקבוצה להעריך גבר המצוי בפסגה הפוליטית באובייקטיביות רבה יותר מכפי שיוכלו להעריך אישה בעמדה דומה. יתר על כן, לדברי ויניקוט, האם, כמנהיגה פנימית, בתת מודע, מהווה איום תמידי. לכן, דחיקתה המוחלטת מסמכות חיצונית באה יחד עם הנטייה להזדקק למנהיג גברי, שימלא את מקומה וידחק את דמותה האימתנית. וכך הוא כותב: "נטייתן של קבוצות אנשים לקבל ואף לבקש שישתלטו עליהם הלכה למעשה, נובעת מן הפחד מפני השתלטותה של יצירת הדמיון. הפחד הזה מביאם לבקש ואפילו לקדם בברכה את השתלטותו של אדם מוכר, בייחוד אם נטל על עצמו לגלם, ולכן גם להגביל, את איכויותיה המכשפות של אשת הדמיון רבת העוצמה, שהחוב לה גדול. דמות האשה מן הדמיון הפרימיטיבי והלא מודע אינה מוגבלת בעוצמתה וחייה חיי נצח. הדאגה בדבריו של הרב קוק, מהרחבת תפקידה של האשה מעבר לתפקידי ה'אם' וה'עזר', מוכיחה את נכונות טענותיו של ויניקוט, על פחדים אינפנטיליים שמצויים גם בקרב הוגים דגולים.

חנה קהת היא מייסדת 'קולך-פורום נשים דתיות', מרצה וחוקרת במדעי היהדות