עדות: הטרדה מינית בבית

דפוס ההטרדה המינית הוא חלק מתרבות מצ'ואיסטית עליה מתחנכים גברים. זוהי תרבות המציגה נשים כאובייקטים מיניים ומגדירה את הגברים בכיבוש של נשים. מרבית הגברים מטרידים מינית את בת זוגם בבית, ולא רק נשים אחרות במקום העבודה,כפי שמקובל לחשוב. חשיפת תופעת ההטרדה המינית 'הסודית' הזו, הביתית, חייבת להיות חלק מהקמפיין נגד הטרדה מינית.

להלן עדותו של י., בן 40, מהנדס, גרוש ואב לשניים, נשוי בשנית ל-נ., בת 38, עורכת דין במשרד ממשלתי. י. הנו אחד ממטופליי לשעבר:
"מעולם לא חשבתי על עצמי כעל מטריד מינית, או שיש בעיה כלשהי עם זה שאני צופה בסרטים כחולים. אבל, בחשבון נפש שעשיתי אחרי הגירושין שלי, אני יכול לומר, שזו אחת הסיבות העיקריות לכך. זה התחיל אצלי בגיל ההתבגרות עם סרטי הפורנו שהיינו רואים, הבנים, בתיכון. בסרטים אלה למדתי להתייחס לנשים כאל בשר מיני, אובייקט מיני. המין הפך לדבר העיקרי בשבילי ביחסי נשים-גברים. נכנס לי לראש, שכגבר אתה צריך לעשות הכל כדי שיהיו לך כמה שיותר זיונים, שתהיה גבר. הסיסמה בין החבר'ה הייתה: 'אין אישה שלא נותנת, יש רק גבר שלא יודע לקחת. אז איך לוקחים? הכללים היו פשוטים: תתחיל עם כמה שיותר בנות, תשלח ידיים ותתעלם מהדחיות וההתחמקויות שלהן. אם לא תלחץ עליהן זה לא ילך, ואתה יוצא חנון, לא גבר. אם היא לא נותנת תגיד לה שהיא מתנהגת כמו ילדה קטנה, תעשה לה רגשי אשמה שהיא גורמת לך 'כאב ביצים', וש'אם את לא רוצה לא צריך. יש בנות אחרות שיתנו לי'.
את הדפוסים האלה המשכתי גם בנישואין הראשונים שלי. הייתי יוזם מגע מיני ומתעלם מסימני אי הנוחות שלה. פירשתי את ה'לא' שלה כמין משחק נשי של 'קשה להשגה'. הרביתי לנגוע בה במקומות אינטימיים, לספר לה בדיחות גסות שחשבתי שיגרו אותה, הייתי מחמיא לה בלי הרף על הגוף שלה, אומר לה כמה אני נמשך אליה וכמה אני רוצה להיכנס אתה למיטה. הייתי בטוח שאני מעורר אותה, שזה מחמיא לה שאני מחזר אחריה כל הזמן, שהלהיטות המינית שלי הוא גברית ומוצאת חן בעיניה. הראש הכחול שלי גרם לי לפרש כל סימן של קרבה גופנית מצדה כהזמנה לסקס. למשל, כשהיינו רואים טלוויזיה. היא הייתה מחזיקה לי את היד או מתרפקת עלי, ואני הייתי מתחיל מיד למזמז אותה. היא הייתה אומרת לי: 'אני לא רוצה סקס, רק רוצה קירבה'. לא יכולתי לתפוס את זה. הצעתי לה שוב ושוב לראות יחד סוסי פורנו, למרות שהיא הבהירה לי שוב ושוב שפורנו מגעיל אותה. לא כיבדתי את רצונה וניסיתי לטמון לה מארבים. נהגתי לזפזפ בשלט ולהיקלע כאילו 'במקרה' לסרט פורנו. כשזה לא עזר סיפרתי לה את תכני הפורנו שבהם צפיתי ורמזתי לה שהיא צריכה להשתפר בביצועים המיניים שלה.
כשגם זה לא עזר הרגשתי דחוי ומושפל. כעסתי והפעלתי לחץ. לפעמים לחץ גלוי ולפעמים סמוי. למשל, הייתי קורא לה לסדר ומעיר ש'כבר שבועיים לא שכבנו'. טענתי באוזניה שהיא לא משקיעה מספיק במין. כאשר לא עזרו כל מחאותיי הענשתי אותה בכך שישנתי בחדר אחר. הלחץ הסמוי היה, בעיקרו שתיקות זועפות. כשהיא הייתה שואלת אם אני כועס עליה, הייתי נותן לה להבין שהיא מאמללת אותי באי ההיענות לחיזוריי. כשגם זה לא עזר, התחלתי לברוח לסרטי הפורנו. הייתי מחכה שהיא תלך לישון, אומר לה שיש לי עבודה ויושב עד השעות הקטנות לצפות בסרטי הפורנו. אחרי לילות של צפייה בפורנו הייתי הולך לעבודה עייף עם דימוי עצמי מתחת לשטיח. בתחילת הנישואין שלנו המין היה נהדר, אבל ככל שלחצתי יותר, ההטרדות שלי הלכו והרסו אותו יותר ויותר. הקצר המיני בינינו בתוספת לקצרים רבים אחרים הביא למשבר קשה בנישואין שלנו ולגירושין.
היום, בעקבות הטיפול, אני יודע שהמין בשבילי היה התמכרות לכל דבר. כמו סמים, הימורים, זלילה ועוד. זה מילא אצלי המון צרכים: בריחה מהבושה בכישלון שחשתי, פיצוי על עבודה קשה, תחליף לאינטימיות עם אשתי שכעסה עליי מאד באותה תקופה, דרך להירגע, דרך להסיח את הדעת מבעיות וממצוקות שונות, חיזוק לתחושת 'הגבריות' שלי שהייתה זקוקה לתדלוק מתמיד, דרך להוציא תוקפנות ועוד הרבה צרכים אחרים."

ד"ר חן נרדי הוא יו"ר מכון דיאלוג ויו"ר משותף של התנועה לגבריות חדשה