עדות: הטרדה מינית בצבא

עשרים וחמש שנים נשאה מיכל שוחט בלבה את הסוד הנורא של ההטרדה המינית שחוותה בצבא. הבושה הפכה להאשמה וגררה בעקבותיה מעשה ־ הקמת הפורום נגד הטרדה מינית, הפועל להעברת המסר של קלון במבצעי הטרדה מינית, לכל שכבות הציבור, ולהוצאת מעשה ההטרדה המינית מחוץ לנורמות ההתנהגות המקובלות.

עשרים וחמש שנים ישב הגוש הזה בגרוני, לא לבלוע ולא להקיא. עשרים וחמש שנים של הדחקה, של חיים על יד החיים. וכל השנים האלה, סחבתי את זה בתוכי בלי לספר לאיש. אולי בגלל העובדה שמעולם לא יכולתי לסלוח לעצמי על כך שלא מנעתי את המעשים. סיטואציה איומה להיות בה: קצינה, נשואה, אחר כך אמא צעירה בתחילת החיים המשפחתיים, אבל מבחינתם - אובייקט מיני לכל דבר. איך אני מסבירה זאת לעצמי, לבן זוגי? לא פעם ולא פעמיים, לא חודש ולא חודשיים - שנים. לא היו למעשים שמות, ולא ניתן היה לסמן את הנקודה בה עברו מהטרדה למעשה בכוח. זה מתחיל בטפיחה על הכתף, ואת אומרת לעצמך - טפיחה אבהית, סימן לתשומת לב, ובלי להרגיש הטפיחה הופכת לחיבוק, וגם אז נוח לפרש אותו כחיבוק תמים, מהסוג שאנו נותנים ומקבלים מחברים/ות, וככה, כמעט בלי להרגיש, הנגיעות והחיבוקים הופכים לבעלי משמעות מינית, ואת עוצמת עיניים מעדיפה להתעלם. קשה היום, כמו שהיה קשה אז, להסביר איך התגלגלו הדברים ממה שאנו קוראים הטרדה מינית למעשה מגונה בכוח ואחר כך לאונס. הנסיעות הביתה, הסטייה לדרך צדדית בפרדסים, הניסיון לומר לא, אני לא רוצה יותר. היציאה לסיורי עבודה, אתה ואני בספסל האחורי והנהג מקדימה. הידיעה הברורה, שהנהג עושה מאמץ לא להסתכל על מה שקורה בספסל האחורי, והבושה. ההיסוס בכל פעם שהייתי צריכה להיכנס למשרד שלך בענייני עבודה, והפחד מה יקרה הפעם ואיך, לעזאזל, עוצרים את זה? הייתי קצינה צעירה, אשה ואם, ואתה/אתם חשבתם ששירותים מיניים הם כמו כוס התה המוגשת לכם. לא הייתה לי אף פעם בעיה עם כוס תה, אבל הגוף שלו והרצון שלי אינם מים חמים ושקיח תה. איזה שם אפשר לתת לשיתוק הזה שאוחז בך? את קצינה צעירה, הוא קצין בכיר, גיבור מלחמה. את - רכוש צה"ל, הוא - רק פועל על פי הנורמות. כשקצין בכיר ממך מנסה גם הוא, אחת אומר לו בנוכחותו "עזוב אותה, היא שלי!". שלך? הרכוש שאמור לספק אותך - בעבודה וכאובייקט מיני? העלבון, תחושת האפסות.
אף פעם לא שאלת/שאלתם. גם כשאמרתי 'לא!' וניסיתי לדחוף אותך, התעלמת כאילו אינני קיימת. אפילו להתייחסות מילולית לא זכיתי. רק הידיים ענו לי בגסות ובכוח. עזבתי את הצבא כשבתי הייתה בת שנה, וזה היה התירוץ הרשמי כלפי העולם. עזבתי כי זו הייתה הדרך היחידה להפסיק את זה.
וזה לא מותר לכם! אתם הגיבורים של הצבא, שעשיתם כל כך הרבה למען המדינה וכל כך מעט למען נורמות מוסריות. תופעת ההטרדה המינית, הייתה ועודנה בגדר נורמה. התופעה היא חלק מחיי היום יום של נשים במסגרות חייהן ־ העבודה, הלימודים, הצבא, הרחוב. למטרידים ולמוטרדות אין דמות אחת. הם נמצאים בכל מקום, בכל הרמות ובכל המסגרות.
במדינה, הטרודה בעניינים ביטחוניים לאומיים, נראה כי פגיעה בנשים אינה עומדת בראש סדר העדיפות אם בכלל, ורק מקרים בהם נחשפים שמות של אישי ציבור מעלים את הנושא לדיון ציבורי.

הפורים נגד הטרדה מינית

פעמים רבות אנו טועים לחשוב, כי חקיקה היא זו שתוביל לשינוי. אולם, נראה כי גם החקיקה נגד הטרדה מינית אינה מספיקה. הנורמה הקלוקלת הזו ממשיכה לפגוע, לעשות שמות - בנו ובבנותינו. ללא ההיבט החינוכי - במסגרות הפורמליות ובדיון הציבורי - לא ניתן יהיה לבער את הנגע.
עובדה זו הובילה אותי לרעיון של הקמת הפורום נגד הטרדה מינית שעיקר מטרתו מציאת דרכים חינוכיות ואחרות שישאירו את הנושא על שולחן הדיונים הציבורי בהנחה, שככל שהנושא יידון יותר, כן יגדל הסיכוי לעקור את הנורמה מהשורש ולהפוך את ההטרדה לאסורה.
לפני מספר עשורים נוהל קמפיין חינוכי ציבורי נגד קטיפת פרחי בר. שמירה על פרחי בר מוגנים הוא חלק מהנורמה היום. הקמפיין הצליח בין השאר, משום שהשאיר את הנושא בתודעה הציבורית לאורך זמן. אין ספק בלבי, שאם נצליח להשאיר את נושא ההטרדה המינית על סדר היום ונגרום למסרים לחלחל לתודעה הציבורית, נוכל להצליח גם בהפיכת ההטרדה המינית ללא לגיטימית ומחוץ לנורמה.

אני מאשימה

עשרים וחמש שנים שמרתי בסוד את העלבון ואת ההשפלה, עשרים וחמש שנים עסקתי בשאלה מהו מדד ההתנגדות שצריכה קצינה צעירה להביע כלפי מפקדה הנערץ/הגיבור כדי שיבין שכשהיא אומרת לא היא מתכוונת ללא!!!
עשרים וחמש שנים של תסכול, על כך שאני, אשה אסרטיבית, נתנה לן/לכם לשחק בה ולא אזרה אומץ להיחשף ולחשוף. אם אנחנו רוצות להצליח, חייב שיהיה לנו מראה אנושי, פנים, זהות ושם, שיסתכלו לי בעיניים. אני לא אנונימית ואין לי במה להתבייש, שיתביישו המטרידים ללכת ברחוב - לא אני.
אחי גיבורי התהילה - אני מאשימה אתכם בגבהות הלב, במעשים, באטימות, אבל יותר מכל אני מאשימה אתכם בנורמה נפסדת ובפגיעה בכבודי ובכבודן של נשים צעירות רבות שהיו תחת פיקודכם.

מיכל שוחט היא מנכ"לית מרצ