טוב להיות מורה טוב/ה, אך לא לכל החיים

בלהה אדמנית מציעה לאפשר לכלל הסטודנטים והסטודנטיות ללמוד לתעודת הוראה ללא תוספת תשלום במהלך הלימודים, ללחוץ על המערכת הכלכלית לאפשר למורים ולמורות השתלבות תלקית בשוק העבודה, להעניק תגמולים לבעלי מקצועות נדרשים כדי שיפנו להוראה, לבנות מערך השתלמויות להםבה מקצועית עבור מורים ומורות שחוקים ולבנות מערך השתלמויות להסבה להוראה עבור בעלי מקצועות אתרים שנשחקו בתפקידם

באחד ממסעות הפרסום לעידוד פרחי הוראה נאמר: מורה טוב - מורה לחיים. הפירוש המקובל הוא - ההוראה כייעוד לחיים. אני רוצה לתהות על פירוש זה ולטעון:

• הוראה טובה היא גם שוחקת, ולא תמיד יכולה להימשך שנים רבות;
• ניתן להסתפק בהוראה טובה גם אם היא נמשכת שנים ספורות;
• יש שנים שבהן ההוראה היא מקצוע טוב וכדאי.

המרת הזהות המגדרית בגירסה הגברית
פרופ' דפנה יזרעאלי, במאמרה 'יחסי עבודה ומשפחה, המקרה של נשים במעמדות הביניים בישראל" (האשה ביהדות, סדרת דיונים מס' 7, בר אילן) מציינת, שעם המהפכה התעשייתית, היו עבודה ומשפחה לשני עולמות נפרדים - פרטי וציבורי. הספירה הפרטית (הבית) זוהתה עם הנשים, והספירה הציבורית (העבודה) זוהתה עם הגברים. לדבריה, חוקי העבודה ששלטו במקומות העבודה לא היו קשובים לצורכי המשפחה והניחו שהעובד הוא גבר, שיש לו בבית אשה הדואגת לצרכיו ולצורכי ילדיו. מכיוון שכך, נשים נמשכו או נדחפו לסקטורים ולמקצועות שאיפשרו להן להתאים את שעות העבודה לדרישות המשפחה.
חוק שוויון ההזדמנויות שנחקק בשנות השמונים הניח, שנשים תיכנסנה לעולם התעסוקה על פי הדגם הגברי שתואר לעיל, ולמעשה, דרש מהנשים להמיר היבטים חשובים בזהותו המגדרית בגירסה גברית, מבלי שהכתיב לגברים המרה דומה. יזרעאלי מסכמת וטוענת, שעלינו לעצב מחדש את העבודה כך שתאפשר לגברים ולנשים כאחד להשקיע יותר במשפחה.

האורך הבלתי נסבל של יום העבודה
דברים דומים כתבה ד"ר יערה בראון בדברי ביקורת על ספרה של נעמי וולף, 'אש באש' (הארץ, 21.10.98): "...דווקא המשפחה היא המכשול העומד היום לפני נשים מהסוג שמבקשת לה וולף. הן רוצות לחוות לידה ואמהות, הן רוצות קריירה ויחסים שוויוניים. גם הבעלים שלהן רוצים בכך... כיצד יכולים זוגות שוויוניים בפוטנציה להתמודד עם האורך הבלתי נסבל של יום העבודה? בחברות רבות יותר נדרשים העובדים להישאר עד שעות הערב, לעבוד יותר משמונה שעות ביום, או לעבוד עד שתיגמר העבודה - שלעולם אינה נגמרת... מה יעשה אפוא זוג צעיר מן המעמד הבינוני בילדיו הקטנים? ...על החברה כולה לתבוע פתרון. אם משפחתיות שוויונית היא אחד מערכיה החשובים, עלינו לתבוע הסדרת יחסי עבודה (גמישוח בזמן ובמקום, למשל) שיאפשרו שוויוניות, וליצור מוסכמות חדשות, שעל פיהן 'הדבר הנכון' הוא לחזור הביתה בחמש...” (הערה לבראון: עבור ילדים קטנים, וגם גדולים, 'חמש' - זה בדרך כלל מאוחר מדי).
יזרעאלי טוענת, שתעשיית ההיי-טק איפשרה לנשים, בראשונה, עבודה מלהיבה, אחראית ומתגמלת. אולם, הנשים נדרשות, כמו הגברים, לעבוד שעות ארוכות ובכל שעה ביממה, על פי הצורך. וכך, "תעשיית ההיי-טק ידידותית לנשים אבל עוינת לאמהות ולמשפחות", ולא עונה על הצורך שהעלו יזרעאלי ובראון.

יתרונות להורה המורה
מקצוע ההוראה אינו מתגמל כלכלית, אבל זו עבודה מלהיבה ואחראית. ההוראה היא אחד המקצועות הנוחים ביותר לשילוב בין משפחה לתעסוקה: שעות העבודה ביום, ימי העבודה בשנה, אפשרויות למשרה חלקית, ובעיקר - האפשרות לחוות את היחסים בין המשפחה לבית הספר גם מהצד השני של המתרס, ולהבין טוב יותר את המורכבות של גידול ילדים והשתלבותם בחברה. הורה, המתנסה בעצמו בהוראה, יהיה סבלן יותר כלפי המורים של ילדיו מצד אחד ובעל ביקורת בונה יותר מצד אחר. לרבים מאתנו, השנים הראשונות לביסוס תעסוקתי הן השנים בהן המשפחה נבנית. שילוב זה הוא אתגר מתמשך. עם הרחבת תחומי התעסוקה הפתוחים לנשים, יש מקום להרחיב את היתרון הטמון בהוראה גם לגבי גברים.
אולם, אין להתעלם מן העובדה, שמקצוע ההוראה שוחק ומעייף. שלושים וחמש נפשות שונות, כל אחת עם צרכיה וצרותיה, מצריכים ערנות מתמדת וסבלנות אין קץ. לא כולם יכולים להתמיד בכך שלושים וחמש שנה. לפיכך הסיסמה: 'מורה טוב מורה לחיים', אינה משקפת את המציאות. בשנים האחרונות חלו שינויים לגבי המקובעות של אדם במקום עבודתו. איכות חיים טובה, רמת בריאות גבוהה ותוחלת חיים ארוכה, מאפשרים ליותר ויותר אנשים להגיע לגיל 65 במצב בריאותי טוב, גופנית ונפשית. האדם הרגיל יכול לצבור למעלה מ-35 שנות עבודה במהלך חייו. אין כל סיבה שלא להחליף תעסוקה בפרק חיים בה ארוך. ישנם לא מעט מקצועות שאינם דורשים התמחות רבת שנים ולגביהם - הסבה מקצועית באמצע החיים אפשרית ואף רצויה.

לשווק הוראה גם לגברים
אני רוצה להציע לשווק את ההוראה, גם לגברים! כמקצוע כדאי לפרק חיים מסויים המשתלב עם בניית משפחה:

• לאפשר לכלל הסטודנטים ללמוד לתעודת הוראה ללא תוספת תשלום במהלך הלימודים הרגילים (כפי שנעשה באוניברסיטה העברית, במגמה לעודד סטודנטים למדעים מדויקים להגיע להוראה);
• ללחוץ על המערכת הכלכלית לאפשר השתלבות חלקית בשוק העבודה (שלא תמנע קידום בהמשך) עבור אלה שירצו להשתלב בהוראה רק באופן חלקי;
• להעניק תגמולים לבעלי מקצועות נדרשים שיגיעו להוראה;
• לבנות מערך השתלמויות להסבה מקצועית עבור מורים שחוקים, לאחר פרק זמן מוסכם (שבתון או שניים);
• לבנות מערך השתלמויות להסבה להוראה עבור בעלי מקצועות אחרים שגם הם שחוקים;

המורים הטובים - חלקם לא יישארו במקצוע ההוראה כל החיים. תהיה תחלופה מתמדת במערכת, אך דם חדש ורענן יזרום בה. אדם שהיה מורה טוב במשך עשר שנים, למשל, ונתן תשתית טובה לכמה דורות של תלמידים, האם הפסקה בשנה האחת עשרה תגרע מאיכותו הטובה? מורה טוב הוא כן מורה לחיים, או עבור התלמיד. במשך כל חייו יוכל לזכור לטובה את האיכויות הטובות שאותו מורה העניק לו. וזה הרבה

בלהה אדמנית היא מרצה במכללת תלפיות