האין בהחלטת האו"ם משום כסות ועלה תאנה למעשים נפשעים?

האין החלטת האו"ם, לפיה נשים ישתתפו בתהליכי פתרון סכסוכים, עלה תאנה למעשים הנפשעים, ודרך מתוחכמת להמשיך במעשי המלחמה והדיכוי? תפקידנו כנשים לעורר את המודעות לקשר בין מצבנו הכלכלי המדכא לבין הכיבוש, בין קשרי הון ושלטון למדיניות הכוח של ראשי העם ומפקדיו

דברי חיה הנביאה אשר הייתה בירושלים ובקול האישה תשב:

על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים. השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענווים יטו. שמעו זאת השואפים אביון ולשבית ענוי ארץ לאמור מתי יעבור החודש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה וקצבת ילדים ולהגדיל מס ושקל ולעוות מאזני מרמה, לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעליים. שמעו הדבר הזה פרות הבשן העושקות דלים הרוצצות אביונים. שרי ישראל וצבאם הרומסים חוצות רפיח  ופושעים בג'נין ובאשמת שומרון יחוללו מוות. הרבו לפשוע ברמאללה ובחברון ובעזה יכו אשה וטף ילד וזקן. לא גזירה מן השמים נפלה עליכם. לא מעשה אלוהים הוא, כי יבואו עליכם בכדורי אש ולהבה והתפוצצו בתוככם וימיתו ביניכם ילד ואשה זקן וטף. לא גזירה היא, כי אם חטאי מצביאיכם אשר בדבריהם יביאו  עליכם תנומה ולהוסיף אזלת יד, למען יוסיפו לעשוק דלים ועניים יחמוסו ואת הישמעאלים ירמוסו!. זכרו את מעשה שמשון אשר לפת את שני עמודי התווך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו. ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלישתים ויט בכוח ויפול הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו. וכך שם נפשו בכפו והיה למתאבד הראשון.

ואתן, בנות שבט דינה, אחיותי ורעותי, הנושאות משא המלחמה אשר ידכן לא היתה בה; אתן, מכל קצוות תבל באתן, וצרתן על מושב מושלים, ואת קולכן השמעתן ואל המדוכה ישבתן, ולא הרפתן עד בוש. והמה, בראותם כי קצה נפש בנות שבט דינה  בהם, וישבו ויטכסו עצה ובלבם אמרו: "את נחת זרוענו וכוחנו הראנו, והטלנו אימה, הרס ואבדון. ועתה, נטה חסדנו, ונראה רוחב לבנו, ואל הנשים אשר לנו נדברה למען יקימו מן החורבות ומן ההריסות יבנו בית. יען כי הנשים לא כוח הזרוע ולא החרב יובילון, כי אם אמרות שפר ונועם הליכות, אשר כגשר יהיו בין ניצים ויריבים. והן-הן אלו אשר את השלום יביאו, אחר החורבן אשר עשינו."

אך אבוי! המושלים בעודם משיחים בכן, כדרכם של מלכים ושרים, לא שעו למעשיכן ואת אוזניהם אטמו ועיני שרים עצמו, ושרי צבא שולחים גדודיהם להכות בחרב את עמי הארץ היושבים בקרבנו. לא עת מנוחה ולא עת חוכמה עוברים עליכן, כי אם  ימי עופרת וימי אש תופת וימי חושך וימי פרעות. על כן, נשים באשר הינכן,  קומו -עורו, טלו קורה מבין עיניכן. שימו דונג באוזניכן להחריש שופרות מנהיגיכן והבל פיהם הסירו מעיניכן,   התעוררו!  שאו את נס המרד ושילחו אש באבוקה. אל תביאו מחסום לפיכן. סרבו לחולל בפני עריצים, ולפני אלי ממון אל תרקודו. הסירו הרעה מקירבכן כי דרכי שלום דרכיכן, ודרכי אוהב תסלולו.

על-כן, שבו כעת חיה וטכסו עצה, הסירו מחלוקות מעל ליבכן, כבדו אישה את רעותה, הקשיבו לחוכמה הקורנת מכל אישה, וכמו קשת בשמיים, לקטו את כל צבעיכן, את השוני שבהוויתכן והביאו אותם לאלומה אחת. ובאלומה אשר צבעים רבים לה ורחשים שונים לה, תבוא לכן עוצמתכן להרים ראש, לנופף בזרועותיכן ולדרוש ממושליכן לשמוע קולכן ולעשות בעצתכן, למען תיכחד הרעה מקרבכם. כי הנה ימים באים וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה וחופש וחירות יבואו לאיש ואישה, יצחק עם ישמעאל. ואתן הסוללות בנשותיכן, ואשה אל אשה תקח לגלות ערוותה ותקדש אותה לה. ואיש יאהב את רעהו וישכב עמו ואשה עם אשה תסוללנה. ולא תהיה יראה בלבכן, ואימה לא תבוא למיטותיכן והשלום יבוא לפיתחיכן ותהיה דלתכן פתוחה לשכנכן. כי בהישמעכן לקול מצפונכן והסרתן את הרוע מקרבכן.

והנה ימים באים ויבואו מלכים, ויבואו שרים וידפקו אל פיתחכן ויכרעו על ברכיהם לשמוע בעצתכן ובמילות החוכמה אשר לכן. ויצוו לעשות כדבריכן. ואז השכינה תשרה באוהליכן תביא ברכת שלום עליכן ויגורו זאב עם כבש, יצחק עם ישמעאל ושרה עם הגר יחלוקו אוהלן יחדיו ובעלי ממון את עושרם יחלוקו. והיה אם לא ישמעו ולא יעשו כדבריכן, והרעה תוסיף ותשרור בארץ - אל תהסו ואל תידומו, את זעקתכן הוסיפו והשמיעו, כי לא יהא חלקכן לדכא את ישמעאל ובמשמרותיכם לגזול חרות מבן הגר. והיה וידום קולכן, דעו כי הפכתן שפחות לאדונים ולמושלים הייתן משרתות, והמה יראו כי טוב ויוסיפו על חטאיהם ופשעיהם ירבו כחול אשר על שפת הים.

עורי!  עורי דבורה!  עורי! עורי דברי  ואל תהסי!!

ובשפה המודרנית - חיה שלום

ידוע  הקשר האמיץ בין הון לשלטון, ובין השלטון לצבא וההשלכות של מדיניות כלכלית, המעשירה את העשירים ועושקת את העניים, מטילה טרור ודיכוי על עם אחר, העם הפלסטיני, ומשתיקה קולות אחרים.  ישנם רבים שמרוויחים מן המצב הקיים ושאינם רוצים לשנותו, הוסיפו לזה את התעמולה ושטיפת המוח הבלתי פוסקות, בשיתוף הפעולה של התקשורת – ודבר לא ישתנה. העם הלום בכדורי "חוסר ברירה" ובסמים של "רק הכוח יעזור".

עם זאת נשאלת השאלה, האין בהחלטת האו"ם לפיה נשים, שהן הנפגעות העיקריות ממלחמות, יסבו אל שולחן הדיונים, משום כסות ועלה תאנה למעשים הנפשעים, ודרך מתוחכמת להמשיך במעשי המלחמה והדיכוי, תחת כיסוי העלה? האין זו הסיבה לכך שעבודת הנשים היא עבודה סיזיפית? תפקידנו כנשים לעורר את המודעות בקרב הציבור, ובקרב הנשים בפרט, ולהזין אותן ב"סמים" אחרים, שימחישו את הקשר בין מצבנו הכלכלי המדכא לבין הכיבוש, בין אוליגרכית העשירים לבין מדיניות הכוח של ראשי העם ומפקדיו. והחשוב מכל, שאין זו גזירה "משמיים", יש מי שגורם למצב שבו אנו נמצאים, ולכן, יש אפשרות לשנות!   לכן, ניתן להשתמש בהחלטת האו"ם ככלי, כמנוף: יש להביא את כל הארגונים הפמיניסטיים וארגוני הנשים, להסיר את המחלוקות ולהגיע לשיתוף פעולה ולקמפיין נרחב, כדי להשפיע על  מקבלי ההחלטות, לא על-מנת לתקן, אלא על מנת למנוע ולהסיר כל עוולה.

אני מסופקת אם נצליח להגשים את המטרה, אולם עצם הקמפיין יעורר וידרבן גם את אלה שלא היו מעורבים/ות בפעילות מחאתית, ויביא עוצמה לכוח הנשי, ואולי יזיז משהו בקרב המדינאים. יחד עם זאת, אם לא ייעשה דבר, יהיה בכך שיתוף פעולה עם המדיניות והסכמה לנעשה. לכן, תמיד יהיה לנגד עינינו החזון של "גר זאב עם כבש", "והטיפו ההרים עסיס", וסוגי הדיכוי למיניהם (כיבוש, גזענות, אפליה על כל סוגיה, לסבופוביה, וכו'), ייעלמו מן העולם.

בחרתי בלשון הנביאים, כי: 1. יש בה עוצמה   2. היא אנכרוניסטית –  האמנם? 

חיה שלום היא חברה בארגון קול האישה