מתוך: צחוק של עכברוש \ נאוה סמל

למה לספר דווקא לנכדה? מדוע לא לבת?

בתה של האשה הזקנה, שהיא כבר לא צעירה ועדיין לא זקנה, נפסלה כנמענת אפשרית של הסיפור. לא ברור מי פסל אותה. האשה הזקנה העדיפה לדחות את הסיפור, כל פעם באמתלה אחרת, שכן בכל מועד נדמה היה לה שהסיפור עלול לאיים על שלום בתה הנמענת, ואף להעמיד בסכנה את רצף ההולדה. גם הבת התחמקה מן הסיפור. אולי חשה שקבלתו עלולה לחמוס ממנה את אמה ולהציב במקומה יצור מרוסק, חסר פנים וזהות. למען האמת, היא ייחסה לסיפור כוחות מאגיים. מי שיגנה את הבת על סירובה לשאת בעול הקבלה, מחמיץ את מרכיב הפחד בסיפור. בלי הפחד לא היה שום סיפור מה שהוא. גולה נצחית מן העולם. קיום מבוטן. כשנשאלה האשה הזקנה, אמרה רק "הייתי ילדה בזמן המלחמה", להצדיק את זה שאין לה מה לזכור. העולם דורש במפגיע לזכור, ואילו לה יש כשרון מופלא לשכוח. גם עכשיו יש בתוכה בור שופכין, שאליו היא  משליכה זיזים של רוע וכיעור. בחשאי, הרחק מהקרובים לה ביותר, המשיך הסיפור להתגלגל מעצמו. אפשר לומר עוּשָה בתוכה. כמה טרוניות ספגה מזו שנולדה לה. היה עליה להשמר מפני בתה, כאילו היתה אויבת.

הבת חשדה שאמה שבה ומספרת לעצמה את הסיפור באופן כפייתי. היא טענה שכאשר אדם שקוע בתוך סיפור, הוא לא טורח להקשיב למה שמחוץ לו. אולי ניסתה להבהיר שגם לה יש סיפור, שאינו נופל בחשיבותו מזה של אמה. איש לא הסביר לה שלא בסיפורה שלה שקועה האם ששרדה, אלא בשאלה איך לספר או לא לספר אותו, ושאילו האשה הזקנה היתה באמת מרשה לעצמה את המותרות שברחמים עצמייים, היה הסיפור מתגלגל החוצה במועד מוקדם הרבה יותר. ואם למרות הכל הצליחו כמה זיזים להתפזר איכשהו, הזדרזה הבת להשתמש בהם כדי לגנות את אמה.
את אמא גרועה, היא הטיחה בה.
לא היית צריכה להביא ילדים.
איזו זוועה.

לפני המועד שנקבע דפקה הבת על דלת ביתה של האשה הזקנה. הנכדה פתחה לה, ועמדה מול אמה, מופתעת. אמרתי לך שאחזור לקחת אותך הביתה?
כשגילתה הבת את המחברת, ניסתה מיד להעביר אותה לרשותה. משכה בכוח במלאך המתוק. הנכדה גילתה התנגדות נחרצת. היא לא רוצה שותפים לסיפור. גם לא את אמה. במיוחד לא אמה. האשה הזקנה ששרדה צפתה בנכדתה בסיפוק ואמרה לעצמה, דווקא התכונות הגרועות ביותר עוברות בירושה. אמרה והתכוונה להיפך. גם הבת אינה מן הסוג שנכנע בקלות. אם לא נבחרה להיות הנמענת של הסיפור, שלא יהיה שייך לאף אחד.
לא הכל צריך לדעת.
הכל כבר נכתב.
חוץ ממה שנכתב.
אמא, אל תשגעי לי את הילדה.
בפעם הראשונה באותה שעת צהרים מסנוורת עולה חיוך על שפתיה של האשה הזקנה. הגילוי כי אלה שנולדו ממנה – הבת כמו גם הנכדה - בקיאות במלאכת השרידה מסב לה קורת רוח.


נאוה סמל היא סופרת, מחזאית ומתרגמת

"אילו הייתי שם"

ד"ר בתיה ברוטין

בני ובנות "דור שני" קיבלו מסר לא מודע מהוריהם שעליהם לחוות את השואה על ידי הַדְמָיָה שהם היו "שם". זוהי מערכת סימביוטית שהניצולים ובניהם מצויים בה והיא מתבטאת בצורך כפייתי של בני ובנות "דור שני" לחזור אל השואה ולצאת…

להיות דור שני – תחנות בזמן

טל בשן

אמי ואני איננו הדוגמה הקלאסית לדינמיקה של דור ראשון ושני לשואה. עניין השתיקה וההשתקה לא היו קיימים אצלנו, מתוקף העובדה שאמי עסקה בנושא וכתבה עליו, כך שאצלנו בבית אף פעם לא רבץ עניין השואה כסוד אפל. לא הייתי צריכה ללכת…

מסע עם אימא

טלי שנר

אמא סיפרה את סיפורה. ילדה בת 10, עם ההורים ואחותה בגטו, ההורים מחליטים להציל אותה ושולחים אותה אל משפחה נוצרית בכפר סמוך... מסתתרים אצל משפחה אחת בבור שהם חופרים, מתחת לדיר החזירים הצמוד לבית. אימא הייתה ילדה בבור…

בנות, אמהות ושואה

ציפי עדי נוה

נשים ששרדו את השואה מביאות אל תוך חווית האימהות שלהן את הפגיעה, את חווית הנטישה, האובדנים, הטראומות, החרדות וההדחקות. אבל הן מביאות איתן גם את הכוחות והעוצמות שאפשרו להן לשרוד. בנות ואמהות הן סוגיה מורכבת. כל אימא ובת…

ביטויי הישרדות והתנגדות של נשים באמנות החזותית של תקופת השואה

בתיה ברוטין

השוני בין המינים יצר הבדל מהותי בתגובותיהם והוא משתקף ביצירות האמנות. העמידה היהודית על גווניה, בתקופת השואה בגטאות, במחנות, ביערות, במנוסה ובמחבוא, נתפשת, בדרך כלל, כהישרדות וכהתנגדות לדיכוי הנאצי. אך גם היצירה…

אסטרטגיות של נשים במאבק לחיים בתקופת השואה

פרופ' דליה עופר

ציפו מהנשים להנהיג את ההתנגדות ללחצים ולדיכוי בתוך המשפחה. בקרב השורדים, שלא כמו בקרב הלוחמים, היה חלקן של הנשים משמעותי יותר ולפעולתן תפקיד מרכזי יותר. המשמעות של המאמץ היומיומי לשרוד הייתה מידה עצומה של דבקות בעולם…