קרבנות חפים מפשע במשחקי כבוד בין משפחות – זווית אישית

"נאלצנו לחכות ארבעה ימים עד שנתנו לנו את הגופה. לו האמבולנס שפינה את האח שלי היה נכנס לכפר, האח שלי היה נשאר בחיים".

בשם האל הרחמן הרחים אחי היה נשוי עם שלושה ילדים. הוא נפטר בגיל 25. היום בו קיבלנו את הבשורה המרה על רצח אחי היה יום חשוך בשבילנו. היום בו נרצח אחי היה אחד הימים הכי קשים בחיים שלנו. כששמענו את הבשורה המרה פרצנו בבכי מר. הבכי לא עזב אותנו מאז והדמעות עדיין ממלאות את העיניים של כל בני המשפחה. אחי, שאהב את השמחה והעליזות, עזב את הבית  באותו יום בכדי להשתתף בשמחתו של אחד החברים שהתחתן. השעה הייתה תשע בלילה. באותו לילה ישבנו בבית ביחד, חיכינו לחזרתו של אחי מהחתונה. פתאום באו כמה צעירים וצעקו במילים שלא עזבו את זכרוני לרגע אחד עד היום הזה. הם אמרו: "אחיכם נדקר בסכין ומת". קפצנו כולנו למקום בו נרצח ומצאנו דם על הרצפה. לא עיכלנו את האירוע והתחלנו לשאול לאיפה לקחתם את אחי? כמה צעירים אמרו לנו שלקחו אותו לבית החולים. נסענו לבית החולים ושם נודע לנו שהוא נפטר. באותם ימים קשים נאלצנו לחכות ארבעה ימים עד שנתנו לנו את הגופה. פנינו לאחראים ואף אחד לא עזר לנו. לו האמבולנס שפינה את האח שלי היה נכנס לכפר, האח שלי היה נשאר בחיים. האמבולנס ביקש מהצעירים, שהתקשרו להזמין אותו, שיוציאו את אחי אל מחוץ לכפר. אני שואלת למה? האם בגלל שאנחנו ערבים? או אולי יש סיבות אחרות אותן אנחנו לא מכירים. אני מאשימה את בעלי הסמכות ברשלנות.

• למה האמבולנס לא נכנס לכפר?
• למה השאירו את הגופה של אחי ארבעה ימים בבית החולים?
• אחרי הרצח של אחי נרצחו עוד ארבעה אנשים. מי אחראי לרצח הזה?
• ארבעה ימים היה אחי באבו כביר בלי שם. רשמו שם לא ידוע. מי אחראי לזה?
• אני מציעה לגרש מהכפר כל רוצח, כדי לנקות את הכפר מהאלימות ובכדי להציל את ילדינו.
• אנו פונים לכל האחראים ובעלי התפקידים בבקשה לעזור לנו.
• ולבסוף, אני מפקידה את הטיפול בעניין שלנו בידי אלוהים.

פירוז מחמוד עמאש היא אחותו של עז אל דין שנפטר בתאריך 4.10.2003