בין 2001 ו-2010, יקטן תקציב שעות ההוראה בכ-22%. משמעות השחיקה עבור כוח ההוראה, ש-75% ממנו הן נשים, היא פחות תעסוקה ו/או תעסוקה בתנאים פחות טובים. ההצעה שלנו היא שהממשלה תיצור סל שנתי של כ-10 מיליארד שקל, שייוחד למטרות שונות. הראשונה בהן היא שדרוג משמעותי של מערכת החינוך, כולל יום חינוך ארוך לכל והעלאת שכר המורות.

הצעת תקציב המדינה לשנת 2006 מבוססת על שתי פעולות, שאף אחת מהן אינה מטיבה עם הנשים: הקטנת הוצאות הממשלה והפחתה במסים ישירים. הקטנת הוצאות הממשלה תפגע בפרנסתן של נשים רבות. היא תפגע גם בשירותים חברתיים שנשים זקוקות להם יותר מגברים: שירותי בריאות, שירותי רווחה ושירותי ביטחון סוציאלי. ההפחתה במס הכנסה לא תביא תועלת רבה לנשים, כי ממילא רובן אינן משלמות מס הכנסה משום ששכרן נמוך מסף המס, ואם שכרן גבוה מסך המס, הרי שזה לא בהרבה.

הקטנת הוצאות הממשלה – תקציב המדינה לשנת 2006 קובע שבין השנים 2006 ו-2010, תקציב ההוצאות של הממשלה יגדל בלא יותר מאחוז אחד מדי שנה. זאת בשעה שאוכלוסיית המדינה גדלה בקצב של כ-1.7% לשנה. משמעות ההפרש בין הגידול בהוצאות הממשלה והגידול באוכלוסייה – שחיקת התקציבים, או במלים אחרות, פחות תקציב לנפש. השחיקה המתוכננת בתקציב ההוצאות של הממשלה מתווספת לקיצוצים הכבדים שנעשו בתקציב בין השנים 2001 ו-2004. קיצוצים אלה היו בעיקר בקצבאות הביטוח הלאומי ובשירותי החינוך, הבריאות והרווחה. הקטנת הוצאות הממשלה מוזילה את מחיר ההון. כידוע, נשים אינן נמנות עם בעלי ההון. האידיאולוגיה הניאו-ליבראלית, בה שבויים קברניטי המדינה, אומרת שהוזלת ההון תגדיל את העושר שבידי בעלי ההון, ועושר זה יתחיל בסופו של דבר לחלחל כלפי מטה, למקום בו נמצאים רוב הישראלים. הבעיה היא שבסופו של דבר, רוב ההון נשאר באותו מקום: אצל בעלי ההון, ואלה לא תמיד משקיעים אותו בעסקים היוצרים מקומות עבודה. רבים משקיעים אותו במוצרים פיננסיים המטיבים רק עם… בעלי הון.

שירותי חינוך – בעדשה מגדרית שירותי חינוך ציבורי מעניקים שני דברים חשובים: משרות של מורות וסיכויי מוביליות לילדים. הבעיה היא שבין השנים 2001 ו-2010, יקטן תקציבן של שעות ההוראה, בחישוב לתלמיד, בכ-22%. משמעות השחיקה הזאת עבור כוח ההוראה, ש-75% ממנו הן נשים, היא פחות תעסוקה ו/או תעסוקה בתנאים פחות טובים. הנתונים קשים ביותר כבר היום, לפני שתתברר מלוא השחיקה. בשנת 2003, השכר הממוצע בענף החינוך, המחקר והמדע, שבו המורים מהווים רוב מוחץ, היה כ-5,800₪, הרבה פחות מהשכר הממוצע, כ-7,000₪ לחודש. אם נבחן את השכר לפי מגדר, נמצא שהשכר הממוצע של הנשים עמד על לא יותר מ-5,000₪ לחודש, בשעה שהשכר הממוצע של הגברים היה 7,000₪. אם אחת התוצאות של הקיצוץ בשירותי החינוך היא פגיעה במשרות של נשים – ובריחה של נשים ממקצוע ההוראה, הרי תוצאה נוספת היא ירידה במידת המוביליות שמעניקה מערכת החינוך הציבורית לילדים. כאשר מספר שעות ההוראה שווה לכל הילדים, יש סיכויים שווים יותר לכל הילדים להצליח בלימודים. כאשר מספר שעות ההוראה תלוי בתוספות שההורים נדרשים לשלם לבתי הספר, סיכויי הילדים להצליח בלימודים קשורים להכנסת הוריהם. במרוץ הזה המפסידות הן המשפחות בעלות ההכנסה הנמוכה, וביניהן המשפחות החד-הוריות שבראשן נשים.

הפחתה במסים ישירים: הטבה שאינה מיועדת לנשים – תקציב המדינה לשנת 2006 כולל שלושה סוגי הטבות במסים ישירים. אף אחת מההטבות אינה מיטיבה עם רוב ציבור הנשים.
הראשון: הפחתה במס חברות, מ-36% מהרווח הלא מחולק ל-34% מהרווח. בשנים הבאות מתוכננות  הפחתות נוספות, עד ל-25%. אין צורך לומר שמעט מאד נשים הן בעלות חברות.
השני: הטבה במס הכנסה. עד שנת 2010, כאשר תושלם ה"רפורמה במס", יתווספו לפרטים בעשירון העליון (ממוצע הכנסה: כ-24,000₪ לחודש) קרוב ל-4 מיליארד שקל לשנה מהפחתת מס הכנסה. לעשירון התשיעי (ממוצע הכנסה: כ-12,000₪ לחודש) יתווספו סך של 1.2 מיליארד שקל לשנה ולעשירון השמיני: (ממוצע לחודש: כ-8,500₪) 95. מיליארד ש"ח. לפרטים בעשירונים 1-7 (70% מהשכירים והשכירות) יתווספו, סך הכל, רק 1.7 מיליארד שקל לשנה. בשנת 2004, קרוב ל-50% מהשכירים לא שילמו מס הכנסה, בגלל שכרם הנמוך. באותה שנה, השכר החודשי הממוצע של הנשים היה כ-5,500 שקל, ושל הגברים, כ-8,500 שקל. מטרת ההפחתה במס הכנסה היא להיטיב עם השכירים בעשירונים העליונים, שביניהם נמצאות רק מעט נשים. לפי ההערכה, נשים משלמות רק כ-18.5% ממס ההכנסה, כך שההטבה במס הכנסה אינה מיטיבה עמן, לפחות לא באופן ישיר.
הסוג השלישי של הטבה במסים ישירים הוא ההטבה בדמי ביטוח הלאומי. ממשלת שרון מינתה ועדה ברשות יוסי בכר במטרה להעלות הצעות ל"מלחמה בעוני". לפי הדיווחים בתקשורת, אחת ההצעות היא לפטור מקבלי שכר נמוך מתשלומים לביטוח הלאומי – ללא מקור חלופי להכנסה שתאבד. ההצעה הזאת נשמעת "חברתית", אולם היא אינה כזאת, כי היא כרוכה בפגיעה בהכנסות המוסד לביטוח לאומי.
בטווח הארוך רוב אזרחי המדינה יפסידו מצעד כזה, כי בעת הצורך, יהיה לביטוח הלאומי פחות כסף לשלם קצבאות: דמי לידה, קצבת נכות, או קצבת זקנה, למשל. הנשים תפסדנה יותר, כי הן זקוקות לשירותי ביטחון סוציאלי יותר מהגברים, בגלל הלידות, תוחלת החיים הארוכה יותר וההכנסה הנמוכה יותר. לפני הקיצוצים הנשים היוו יותר מ-50% ממקבלי דמי אבטלה, כ-65% ממקבלי הבטחת הכנסה וקרוב ל-100% ממקבלי קצבת הילדים. נתונים אלה ממחישים את העובדה, שפגיעה בקצבאות הביטוח הלאומי היא פגיעה בנשים.

אלטרנטיבה שתועיל לנשים – ההצעה שלנו היא, שהחל משנת התקציב 2006, הממשלה תיצור סל שנתי של כ-10 מיליארד שקל, שייוחד למטרות שונות. הראשונה בהן היא שדרוג משמעותי של מערכת החינוך, כולל יום חינוך ארוך לכל והעלאת שכר המורות.

ברברה סבירסקי היא מנהלת מרכז אדוה